כל מה שאני רוצה כעת הוא לקרוע את פנקס החבר שלי בקהילה האנושית המכוערת בעולם הזה, ולהפסיק לחיות את החיים האלה.
החיים שאותם אני ממשיכה לחיות תוך מאמצים רבים, בהרבה קשיים מתחומים שונים.
וזאת עבור מטרה אחת ויחידה: אינני רוצה לצער את בתי היקרה לי מכל.
הבעיה היא שגם המשך נוכחותי בחייה לא מועיל לה כלל. אני נושאת באחריות שגרמתי לכך שהבת הנהדרת הזו סובלת מכעסים, מחוסר בטחון עצמי, מדאגה לי ומתסכול שלה מכך שאינה יכולה לעזור.
יש לי הרגשה שאילו היה מכה אותי רעם, או שהייתי עוזבת את העולם בדרך טבעית כלשהי, היא היתה יכולה להמשיך בחיים טובים ומ
קצת על עצמי
בקרוב לא אחגוג את סוף העשור השביעי בחיי. שנים רבות קיויתי שיום אחד אצליח למצוא תשובה כלשהיא לשאלה הגדולה בה עסקו רבים וחכמים ממני: מהי משמעות החיים. ספרים, מורים, חברים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש לא עזרו לי לראות שום אור בקצה המנהרה. לאחרונה אני מנסה להיגמל מחיפוש התשובה.
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי וריו יקרה,
כתבת באופן כן ונוגע על הקשיים שאת חווה, הייאוש, הצער, הכאב והפחד. בטוח שעבור בתך הנוכחות שלך משמעותית, גם אם את לא מרגישה כך, וכמה זה חשוב שאת נאבקת לשאת את הקושי גם עבורה. נראה שאת מתייסרת על החלטות לא טובות שנלקחו, על קשרים שהכזיבו. ניכר שיש הרבה אירועים שקרו בחייך שאת סוחבת איתך, לא פתורים, מעיבים ומכבידים, הרבה סבל. אני חושב לעצמי שהרי אין בנאדם שלא סוחב מטען כלשהו, לחלקנו המטען הזה גדול יותר, לאחרים קטן, אך בכל זאת מטען. כיצד ניתן לחיות עמו, ונשמע לי ששם בולט הקושי שלך. כיצד משאירים את השגיאות מאחור, לומדים מהן,
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו