אני נוטלת פרדניזון כבר תקופה אחרי שהשתחררתי מבית חולים אחרי התקף שהיה לי , התחלתי עם מינון של 60 מג וכל שבוע אני יורדת ב10 מג ועכשיו אני כבר ב30 מג. אז רציתי לשאול אם בגלל שאני נוטלת את זה תקופה ארוכה יחסית אם הם כן משפיעים על המוח באיזה שהיא צורה ועל החשיבה או קבלת החלטות ? הם משפיעים באיזה שהיא צורה לא טובה על המוח ?
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
בזמן האחרון עובר עלי הרבה דברים ולחץ מהסביבה ומדברים אישיים. אני מפחדת שזה מחמיר את הטרשת ויכול לגרום לי לעוד התקף.
אני מטופלת ברביף 3 פעמים בשבוע, וביום שלישי שכחתי לעשות כי חזרתי הביתה מאוד מאוחר, ואני לוקחת ויטמין D באופן קבוע ובימים האחרונים בגלל כל הלחץ והמתח מסביב אני שוכחת לקחת . ולאחרונה התחלתי לשים לב לכל העצבנות המוגזמת שלי לאנשים מסביבי, ולבעיות דיבור קטנות שיש לי כבר במשך חצי שנה בערך ורק עכשיו אני מתחילה להבין שאולי הם נובעות מה טרשת ואני מפחדת שהכל יחמיר, הבעיות דיבור לא רציניות פשוט לפעמים גימגום קל, וקשה לי יותר להתרכז
אני מטופלת ברביף 3 פעמים בשבוע, וביום שלישי שכחתי לעשות כי חזרתי הביתה מאוד מאוחר, ואני לוקחת ויטמין D באופן קבוע ובימים האחרונים בגלל כל הלחץ והמתח מסביב אני שוכחת לקחת . ולאחרונה התחלתי לשים לב לכל העצבנות המוגזמת שלי לאנשים מסביבי, ולבעיות דיבור קטנות שיש לי כבר במשך חצי שנה בערך ורק עכשיו אני מתחילה להבין שאולי הם נובעות מה טרשת ואני מפחדת שהכל יחמיר, הבעיות דיבור לא רציניות פשוט לפעמים גימגום קל, וקשה לי יותר להתרכז
-
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 31.3.2016רגע. בת כמה את? -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 31.3.2016אני אומר רגע כי אני חושב שאת צריכה לעצור רגע. אפשר לחלק את מה שאת כותבת עליו לשתי קבוצות: בראשונה את מתארת ששכחת לקחת תרופות, את גם כותבת שחזרת הביתה מאוחר, ובעיקרון את יותר עצבנית . זה נראה שעל הבעיות האלה את יכולה יותר לשלוט: לתרופות תזכורות בטלפון, לישון ולנוח יותר, לנסות לשלוט יותר בעצבים בזה שתהי יותר מאורגנת עם יומן. אני יודע שזה נשמע לא טוב אבל אני חושב שהבעיות האלה יותר בשליטה שלך. -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 31.3.2016בעיות של נימולים, גמגום, ריכוז, בעיות תחושה - זה לנוירולוג. אם את מרגישה אותן לכי להיבדק. הזריקות ששכחת - עבר. תיזכרי את הבאות... לא חושב שהתקף יבוא כי שכחת פעם אחת רביף. כך גם עם ויטמין D: שכחת כמה פעמים - לא מזה יבוא התקף...
לחץ ומתח מחמירים את הסימנים התחושתיים. את יכולה לישון יותר, לנסות לשכב במיטה בסוף היום ולהרגע, מוזיקה, להוריד פעילות ולהפוך את הימים לפחות עמוסים. -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 31.3.2016הטרשת דורשת לפחות ממני יותר מנוחה. היא גם דורשת ממני לבחור את הפעילויות שאני משתתף בהן, ולוותר על חלק מהדברים שאני רוצה לעשות. אני חושב שזה המצב אצל הרבה חולים. נסי לאזן יותר את הימים. תני לעצמך זמן לנוח. בהצלחה ועדכני אותנו! -
Edit תודה רבה!! -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 31.3.2016תודה לך. ככה אנחנו משתפרים... -
Edit
עינת מילר נשואה, אמה לשניים, מטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים וחיה עם טרשת נפוצה משנת 1994מוביל קהילה · 31.3.2016ניקי אני מחזקת את מה שהמליץ לך רונן ועוד יותר מחזקת אותך ששיתפת אותנו.
האפשרות לשתף עוזרת להפחתת חלק מהלחצים ואת מוזמנת לעשות זאת בכל פעם שאת מרגישה צורך ב"חיבוק" קבוצתי.
בלי תזכורת מהנייד שלי כמעט כל יום לא הייתי זוכרת לקחת את התרופות וגם איתה זה לא תמיד עוזר אבל הקיום הממושך שלה בגוף עוזר לה לשמור אלינו גם אם אנחנו שוכחים מידי פעם.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
בזמן האחרון אני כל הזמן עצבנית על הבן זוג שלי ועל אנשים אחרים שקרובים אלי ואני לא יודעת מה לעשות....
אני לא יודעת למה אני ככה ואני מרגישה שאני לא שולטת בזה, אנשים אומרים לי שאני משתנה ואני כל הזמן עצבנית ולא מוכנה להקשיב לאף אחד.
אני לא יודעת למה אני ככה ואני מרגישה שאני לא שולטת בזה, אנשים אומרים לי שאני משתנה ואני כל הזמן עצבנית ולא מוכנה להקשיב לאף אחד.
-
Edit
עינת מילר נשואה, אמה לשניים, מטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים וחיה עם טרשת נפוצה משנת 1994מוביל קהילה · 31.3.2016הי ניקי
יש לי חבר ממועדון הטרשת שאוהב לומר "אל תעצבנו אותי אני חולה עצבים" זו אמנם בדיחה חביבה אבל יש מאחוריה צל של אמת.
כמו שאצל אחד יש בעיה ברגל, לשני בעין ולשלישי.... גם פגיעות בחומר הלבן במוח באזורי הרגשות יכולות להיות.
שמעתי על טרשתיים שפורצים בצחוק או בכי ללא כל סיבה וגם על כאלו שריחות משגעים אותם פתאום אז גם עצבנות היא חלק מהחבילה.
הסביבה, לצערי, לא תמיד מבינה.
אני מציעה לך למצא דרכים לנתב את התגובות לקום נעים יותר. אני לא ממש יודעת איך אבל אולי לערן יהיו המלצות.
אולי לעשות פעילות גופנית תעזור, שווה לנסות.
בהצלחה ותעדכני -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 31.3.2016גם לי זה קורה. יש תקופות שאני ממש על הקצה, ויש תקופות שקצת יותר רגוע (ועדיין אפשר בשניה להדליק אותי). אני חושב שזאת תגובה טבעית לחוסר ודאות שנובע מהמחלה - ז"א שהמציאות בה העיצבוב "לא תמיד זורם" יוצרת תוקפנות שבאה לביטוי בעצבנות. -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 31.3.2016אני מאד משתדל לתחזק יומן ואני עושה "הפסקות": קחי 5 דקות פעם בשעה. תראי מי נגד מי, מה את רוצה ו"מאיפה באת ולאן את הולכת". תמיד אפשר ללכת לעשות פיפי ושניה לחשוב. אני מאמין שאם את רואה את זה (שאת עצבנית) תוכלי למצוא שיטה קצת להרגיע את העצבים.
-
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 31.3.2016חוץ מזה תמיד אפשר לקחת כדור שיעזור. הגיוני שהכדור יהיה עזרה ראשונה מאד יעילה שאיתה תוכלי לשפר את טכניקות ה"מאיפה באתי ולאן אני הולך" שלך. בהצלחה. -
Edit
ערן ברקוביץ פסיכולוג רפואי מומחה.חבר קהילה · 31.3.2016היי ניקי
אני מסכים עם קודמיי למעלה. טרשת נפוצה ייחודית בשל פגיעתה במערכת העצבים המרכזית (מוח וחוט השדרה) ולכן לרוב תגובות רגשיות מוסברות ע"י אינטראקציה שבין הפגיעה הנוירולוגית להתמודדות עימה. כלומר, גם ייתכן שיש נגע/פגיעה באחד המסלולים שמווסתים את תחושת או תגובת העצבנות. ובנוסף ייתכן שההתמודדויות הרבות שהמחלה מציבה (כמו חוסר הודאות שרונן ציין) מתישה ומתסכלת ומובילה שבאופן טבעי יהיו פחות כוחות וסבלנות לווסת את תחושת העצבנות. ייתכן שרק אחד הגורמים מסביר את תחושותייך וייתכן שישנה אינטראקציה בין הגורמים.
הבירור למקור התחושות והטיפול -
Edit מסכנה הטרשת, מפילים עליה הכול....אבל כן, מסכימה אתכם....ומוסיפה סתם גורמים הורמונליים וכול מיני תסמונות של נשים לפני מחזור ובתקופת המנופאוזה ( איני יודעת בת כמה את)...אני חוויתי תקופות מוזרות של ריגוש יתר מכול דבר...החל מסתם תמונת אמנות או מוזיקה וכלה באנשים....עצבנות היתה גם מנת חלקי....זה חולף, ואם לא - לומדים לחיות לצד זה ולא לתת לזה לנהל אותך.... -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 31.3.2016אני חושב הדברים "הרגילים" אפשר יחסית להתמודד. כשמוסיפים טרשת נפוצה ההתמודדות עם העניינים הרגילים הופכת לממש ממש קשה. -
Edit אני דווקא רואה את זה הפוך, רונן...עם הטרשת אני מסוגלת להתמודד אבל אם מוסיפים לי גם דברים 'רגילים' אני ממש מתעצבנת ...בגדר- לא מספיק הפלת עלי את הטרשת הזו, אז עכשיו אתה גם מביא לי שפעת בתחילת הקיץ?
-
Edit
ערן ברקוביץ פסיכולוג רפואי מומחה.חבר קהילה · 1.4.2016תלוי בנקודת ההשקפה. להבנתי רונן ורנה מייצגים את הגישה כי יש לנו סף/גבול למצבי הדחק אותם אנו מסוגלים להכיל, ואם ישנה מחלת הטרשת הנפוצה, המיכל כבר מלא בחלקו וכל דבר שמתווסף מקרב אל הסף שבו כבר אי אפשר לשאת יותר ללא עזרה. בנוסף, ההנחה היא שבין גורמי הדחק עימם נאלצים להתמודד קיימת אינטארקציה משולבת, כלומר שכל אחד מגורמי הדחק יורגש בעצימות גבוהה יותר אם נמצא במקביל לגורמים אחרים. לדוגמה, הפרעות שינה מחמירות את העייפות בקרב כל האנשים, אך בקרב אלו עם אבחנה של טרשת נפוצה הפרעת השינה תורגש ותחמיר את העייפות בעצימות הרבה יותר גבוהה.
ישנן גם -
Edit אהבתי ערן, פסיכולוגיה חיובית היא אוקסימורון? ( אני צוחקת) .
צמיחה פוסט טראמתית היא גישה נכונה. רואה אותה מיושמת עלי. כול היתרונות שהעלת מדויקים. יש לה גם חסרונות לשיטה הזו שמוקצנים עם התחושה שהיא נותנת - חוסר רצון לבזבז זמן על מה שלא רלוונטי, השלמה עם מצבים מסוימים שדורשים התעסקות בזמן, בדידות ( אנשים חולים שמרגישים מועצמים מבודדים עצמם מהאנשים הקרובים אליהם כדי לא להוות נטל), יש בה גם המון סבלנות לסביבה אבל מצד מצד שני חוסר סבלנות להתעסקויות שאין בהן פתרון מיידי....ועוד..
אני מניחה שזה מאוד אינדיבידואלי, אבל בכול זאת ציינתי.. -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 1.4.2016לטעמי, גישות שמדברות על צמיחה הן (או לפחות צריכים להתייחס אליהן) המוקדמות ביותר. הרי צמיחה, גדילה, למידה הן סוג של התנייה ולמה אנחנו לא תופסים אותן כרפלקס בסיסי? אני מאד אוהב את האנלוגיה של "הדלי". הרבה שנים הייתי מדמיין את הדלי ושואל את עצמי "כמה הדלי מלא" ומשתמש בתשובה לשאלה הזאת כדי לדעת אם אני הולך להתפוצץ.. -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 1.4.2016אולי אם צמיחה, למידה וכאלה לא נתפסות כהכי בסיסיות יש לנו בעיה אחרת עם עצמנו? למידה וצמיחה זה הכי בסיסי. אנחנו צומחים לומדים ומשתפרים לא בגלל מאמץ. זה בסיסי. יש לכולם כמה שהם רוצים. -
Edit זו לא צמיחה - זו השרדות. השרדות היא התנייה...של הנפש ושל הגוף..באים להרוג אותך- אתה תברח. מחלה תוקפת אותך- האינסטיקנט הראשוני שלך הוא לשרוד, להלחם על חייך.... למידה וצמיחה שייכות לדפוס אחר...אוכל ורבייה שייכים
לדפוס הניאנדרטלי הקדמון.
דעתי הקטנה והלא מלומדת -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 1.4.2016לא זאת צמיחה: השיטות בהן אנחנו הורגים משתנות, יש סכינים לדגים, לירקות, להרג. אני אומר שאכן אכילה ורבייה יותר בסיסיות , אבל מבין הפעולות היותר מתקדמות למידה יחסית בסיסית. כולכך בסיסית שאני חושב שהיא ראשונית כמו אכילה ורבייה. ולכן, לא צריך להיות לנו חשש שלא נלמד כי למידה היא דבר טבעי ובסיסי ביותר -
Edit זו סקרנות. סקרנות מולידה למידה.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהטיפול בפרנדיזון (סטירואידים בכדורים) ממשיך את פעולת הסטירואידים בגוף ועל כן גם את תופעת הלוואי שלהם. לסטירואידים השפעות על מערכות רבות בגוף ובניהן גם השפעה על המצב הרגשי והיכולות הקוגניטיביות.
ברגע שתפסיקי את הטיפול, תופעות הלוואי יחלו לחלוף לאיטן והן יכולות להימשך עד תקופה של חודש עד שלושה חודשים מהפסקת הטיפול. חשוב להכיר שסביר שהשינויים הם בעקבות הסטירואידים ויש לחכות לשיפור בעקבות הפסקתם. בנוסף, הסטירואידים מגיעים לאחר התקף שגם לו ישנה השפעה רגשית וייתכן שהתגובות הרגשיות להתקף מועצמות ע"י הסטירואידים (כלומר ישנה אינטאר
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחורק כדי לוודא שהבנתי- אנחנו מדברים על 4 שעות הקדמה ואחר כך צום? את ההודעה פירסמת בשלוש לפנות בוקר - את אחרי התרופות ובצום?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו