הפסקתי את הטיפול, הפסקתי את התרופות.
כבר שלושה חודשים שאני ברשות עצמי.
ולהגיד את האמת? אני מפחדת.
בורדרליין ופוסט טראומה.
היתה לי שנה קשה... אשפוזים ארוכים, נסיונות אובדניים. הכל מהכל.
והקש ששבר את גב הגמל- שהייתי צריכה להיפרד מהמטפלת שלי.
ואחרי זה... פשוט הפסקתי להיות אחראית.
הפסקתי ללכת לפסיכיאטרית, לא חיפשתי מטפלת חדשה, הפסקתי לקחת את התרופות.
ואני מרגישה לבד.יותר מדי.
חזרתי לפגוע בעצמי אחרי חצי שנה שנגמלתי מזה.. ואני לא מצליחה להפסיק.
למה אני חייבת להיות כ"כ תלותית?! זה לא הוגן.
אני רוצה להסתדר בזכות עצמי.
ללכת ברחוב בלי להסתכל אחורה. ליש
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואצרף אותך. (:
חג שמח
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוזו לא בושה לבקש עזרה נפשית . כאשר אנחנו בדכאון אחרי משבר כדאי שאיש מקצוע פסיכיאטר פסכולוג או עו"ס .
אנחנו לא מסוגלים לטפל בעצמינו לבד אז אל תסתובבי עם כל המטען הזה "משגע" אותך .
ממליץ על מסגרת טיפולית וגם תמיכה מהמשפחה מאוד עוזר .
המון שקט נפשי .
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו