האם לקסין פורטה הוא כדור משלשל? כי הבנתי שזה משהו טבעי נגד עצירות.
ומה קורה אם לוקחים אותו לאורך תקופה ארוכה?
ואיך אפשר להפסיק את זה בצורה מבוקרת?
ככה זה כשלא מצליחים להקיא....:(
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
אני כבר כמה שנים סובלת מדיכאון, עם תקופות של עליות וירידות. עברתי המון מטפלים (למעלה מ10) מסוגים שונים, וביניהם גם כאלו שליוו אותי תקופות ארוכות, אך לצערי לא מרגישה ששום טיפול קידם אצלי משהו. כרגע אני מטופלת אצל מישהי כבר כמעט שנה, ומרגישה שהכל נותר בגדר "דיבורים באויר" ואין תוצאות בשטח.
אני ממש מיואשת ולא יודעת מה עוד לעשות. מרגישה שהפתרון היחיד שנותר לי הוא פשוט.... לא להיות כאן:(
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
אני לא יודעת למה ואיך, אבל נתקפתי בגל דיכאון נורא בלי כל סיבה נראית לעין. אני כל הזמן בוכה ורוצה למות, ואין לי כח לעשות כלום. לא ודעת מה לעשות... מפחדת להתאבד...
הטיפולים השונים שניסיתי ושאני מנסה לא מועילים בכלל!!!
הטיפולים השונים שניסיתי ושאני מנסה לא מועילים בכלל!!!
-
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 11.12.2016יהודית יקרה,
נשמע שאת אבודה. אז בואי נעצור רגע ונחשוב. אני מבין שאת לא רוצה למות אך חוששת שזה עלול לקרות בגלל המצב. חשוב לזכור לשתף מישהו שיכול להיות שם ברגעי משבר ואם אין אז אפשר תמיד להגיע למיון של כל בי"ח ויש פסיכיאטר תורן זה לא זול, אבל מונע אירועים אימפולסיביים.
מתי התחיל גל הדיכאון? האם היה שינוי כלשהו בחייך מבחינה כלכלית, מקצועית, חברתית, משפחתית? מי שם עבורך ואלו טיפולים ניסית? -
Edit היי, אם את מרגישה שאת צריכה להתחמק מהעבודה, אז אולי העבודה הזו כרגע לא טובה לך.
אמנם אנשים מסוימים אולי יתאכזבו מזה שתחליטי לעזוב את העבודה, אבל בסופו שך דבר הם יכולים להבין שאת צריכה גם לעזור לעצמך, והרי כשבן אדם עוזר לעצמו באמת, אז העזרה שלו לאחרים היא הרבה יותר גדולה.
אם את מרגישה אבודה, תנסי למצוא את עצמך שוב, אם היו לך תחביבים או 'חלומות', תנסי אותם שוב, בלי יותר מידיי CBT, הCBT אומר בעצם "תמשיך להתמודד מול הפחד, הוא יגיע לשיא, ומשם הוא רק ירד, כי תראה שהוא לא אמיתי'.
זו שיטה טובה בהנחה שאכן הפחדוהקשיים לא אמיתים ויש אפשרות ל
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
האם אחרי אכילה מופרזת ושלשולים רבים יכולות להיות הפרעות בלב?
אני מרגישה ממש פרפור בלב ותעוקה חזקה, יחד עם חולשה וטשטוש.
האם זה מצריך פניה לטרם או רופא או שזה עובר לבד?
וגם איזה נזקים יכולים להיגרם מאכילה מופרזת של פחמימות וסוכרים בבת אחת אחרי צום או צמצום אכילה?
אני מרגישה ממש פרפור בלב ותעוקה חזקה, יחד עם חולשה וטשטוש.
האם זה מצריך פניה לטרם או רופא או שזה עובר לבד?
וגם איזה נזקים יכולים להיגרם מאכילה מופרזת של פחמימות וסוכרים בבת אחת אחרי צום או צמצום אכילה?
-
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 20.11.2016בהחלט, אם יש תחושות פיזיות כאלו אנא תפני מיד למיון או לרופא שלך אם פנוי/ה. אל תחכי. לא ניתן לתת אבחנה כך אונליין. תרגישי טוב. -
Edit
דנה אברמוביץ דיאטנית קלינית, מטפלת בהפרעות אכילה בילדים ובמבוגרים ובירידה במשקל בגישת ה non diet. תמצאו אותי במרפאה להפרעות אכילה לילדים ונוער במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), במרפאה להפרעות אכילה מבוגרים בנתניה ובקליניקה הפרטית באבן יהודה ובתל אביב (החל מאוקטובר 2018). http://www.eatinjoy.com/חבר קהילה · 21.11.2016מצטרפת להמלצה של מיכל. שימוש במשלשלים יכול לפגוע במאזן המלחים וזה בתורו יכול לפגוע בפעילות הלב. אכילה מופרזת לאחר תקופת צום ממושכת יכולה להיות מסוכנת גם היא, כתלות במשך הצום. כלומר, לאחר צום של יום, לא יקרה כל נזק. אבל כל זה לא משנה. את מתארת סימפטומים מאד מדאיגים שמחייבים בדיקת רופא מיידית. אנא עדכני אותנו בשלומך.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
היום יום חופשי, אבל מחר לא.
מחר שוב צריך ללכת לעבודה, לעמוד מול כולם ולתפקד 100%. להתמודד עם הבעיות והקשיים...
והיום צריך להתכונן למחר... למלא טפסים, לארגן דברים נחוצים.
וכוח אין!
ושוב ההתלבטות- אולי להודיע לבוסית שאני לא מגיעה? לא! אני לא יכולה לעשות את זה...
אז כן אצטרך ללכת, אבל איך? ואיך אוספים את עצמי ואת כוחותיי להמשיך את ההצגה בצורה הטובה ביותר??
אולי בכלל אתפטר לגמרי? לא מעשי.
איך ממשיכים לתפקד בעבודה כשהראש והלב במקום אחר? איך שואבים כח לקום בבוקר וללכת עם חיוך?
מה עושים במצבים כאלה???
מחר שוב צריך ללכת לעבודה, לעמוד מול כולם ולתפקד 100%. להתמודד עם הבעיות והקשיים...
והיום צריך להתכונן למחר... למלא טפסים, לארגן דברים נחוצים.
וכוח אין!
ושוב ההתלבטות- אולי להודיע לבוסית שאני לא מגיעה? לא! אני לא יכולה לעשות את זה...
אז כן אצטרך ללכת, אבל איך? ואיך אוספים את עצמי ואת כוחותיי להמשיך את ההצגה בצורה הטובה ביותר??
אולי בכלל אתפטר לגמרי? לא מעשי.
איך ממשיכים לתפקד בעבודה כשהראש והלב במקום אחר? איך שואבים כח לקום בבוקר וללכת עם חיוך?
מה עושים במצבים כאלה???
-
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 21.11.2016היי, ובפינת ההצעות הדביליות- אני! סתם, סובלת מאותה בעיה כבר תקופה ארוכה, וסתם בקטע של אולי למצוא גם לעצמי פתרונות אני מנסה לכתוב פה: לי פעם עזר לכתוב יומן אופטימי- מייפה-חיים. כלומר: לשבת ולכתוב איך היום שלך עבר ולייפות מאוד את המציאות. לא להתפרע עם פנטזיות אלא לתאר את היום האמיתי שלי רק כמו שמשווק היה כותב את היום שלי. כל תחושה נוראית שמנקרת- לתת לה פתרון מיופה. למשל- במקום המשפט: "ישבתי וחשבתי ביאוש -אין לי מושג לאן החיים המקצועיים שלי הולכים", אז לכתוב את הפתרון- "ישבתי והרהרתי כמה החיים מלאים בהזדמנויות והרפתקאות ומה שמשנה זה הדרך -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 24.11.2016יהודית יקרה. אני מבינה את התחושה ואף נמצאתי בה מספר פעמים. למען האמת אני חושבת שרובנו עברנו ימים או תקופות בהם חיינו הפנימיים הצריכו כל כך הרבה אנרגיות שלא נותר לחיים בחוץ הרבה ( בהמעטה) . אחת הטכניקות היא להכניס את עצמך למין מחשבה שהדבר הכי חשוב עכשיו בחיים שלך זו העבודה, שמה שאת עושה הוא הכי מעניין וחשוב ליצור מוטיבציה פנימית , ממש להכריח את עצמך להתמקד במה שאת עושה. על פי רוב כעבור זמן מה חשים יותר ממוקדים בעבודה ואפילו ״שוכחים״ להקשיב לקולות הפנימיים. מדובר בטכניקה שדורשת אמון ואימון....
ספרי יותר על עצמך?, מה קורה לך?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
אז ככה...
אני כבר כמה שנים בדיכאון (גלוי. כי מבחינתי כל חיי הייתי דכאונית, רק לפני שלוש שנים זה ממש התפרץ עם כל התסמינים), ומאז חווה חיי סבל נוראים עם התקפי דיכאון שונים ומשונים.
הייתי אצל המון פסיכיאטרים, פסיכולוגים ומטפלים כאלה ואחרים וכל טיפול כשל בסוף.
היו מהם שטענו שזהו דיכאון קשה, ויש האומרים שיש לי הפרעת אישיות גבולית.
האמת ששניהם נכונים ויש גם עוד כמה דברים... כמו אישיות פרפקציוניסטית מדי, רגישות יתר (אני מאוד רגישה למגע), חרדות וכדו'
הבעיה היא שאני מאוד חסומה ולא מצליחה להתחבר לשום סוג של טיפול! אני מנסה, נותנת צ'אנס, ובסוף שוב מג
אני כבר כמה שנים בדיכאון (גלוי. כי מבחינתי כל חיי הייתי דכאונית, רק לפני שלוש שנים זה ממש התפרץ עם כל התסמינים), ומאז חווה חיי סבל נוראים עם התקפי דיכאון שונים ומשונים.
הייתי אצל המון פסיכיאטרים, פסיכולוגים ומטפלים כאלה ואחרים וכל טיפול כשל בסוף.
היו מהם שטענו שזהו דיכאון קשה, ויש האומרים שיש לי הפרעת אישיות גבולית.
האמת ששניהם נכונים ויש גם עוד כמה דברים... כמו אישיות פרפקציוניסטית מדי, רגישות יתר (אני מאוד רגישה למגע), חרדות וכדו'
הבעיה היא שאני מאוד חסומה ולא מצליחה להתחבר לשום סוג של טיפול! אני מנסה, נותנת צ'אנס, ובסוף שוב מג
-
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 15.11.2016יהודית יקרה,
תודה ששיתפת בכל הפרטים. נשמע שאת סובלת זמן רב ומתקשה להאמין שיש אפשרות לשינוי. מניסיוני כשמחליפים מהר מטפלים ושיטות לרוב זו התנגדות לטיפול. לא שכל מטפל הוא מושלם ותמיד יש התאמה אבל האם שאלת את עצמך מדוע פסלת אותם? האם היה מישהו/י שנראו לך יותר, שנוצר ביניכם קשר כלשהו?
את מתארת מצב מורכב שדורש כנראה טיפול ארוך בו יכול להתרחש שינוי משמעותי, שינוי שיכול להיווצר שתצליחי לתת אמון (יקח זמן) וליצור מקום שהוא שלך בוא תתבונני בטוב וברגע שלך וגם של אחרים (וכמובן בכל הגוונים ביניהם)
אשמח לשמוע איך זה נשמע לך?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
אני סובלת מדיכאון כבר למעלה משלוש שנים.
ניסיתי בערך 15 סוגי טיפולים ומטפלים וכלום לא עזר.
במהלך התקופה היו לי תקופות של המנעות מאכילה כמעט, אבל אח"כ חזרתי לאכילה "נורמלית" (אף פעם לא הייתי אכלנית גדולה מדי).
בחופש הייתה לי תקופה של משבר והפסקתי לאכול כמעט, מאז זה החמיר ואני מסתובבת כל היום עם מחשבות על אוכל ומתכונים. הפסיק לי המחזור בחודשים האחרונים.. לאחרונה התחלתי לסבול מהתקפי אכילה קשים וזה רק מכניס אותי לדיכאון עמוק יותר. מנסה להקיא ולא מצליחה...
אני מאוד רוצה להיות אנורקסית ובסתר ליבי מתפללת שיקרה לי משהו, שאתעלף... שאולי כבר יעזרו ל
ניסיתי בערך 15 סוגי טיפולים ומטפלים וכלום לא עזר.
במהלך התקופה היו לי תקופות של המנעות מאכילה כמעט, אבל אח"כ חזרתי לאכילה "נורמלית" (אף פעם לא הייתי אכלנית גדולה מדי).
בחופש הייתה לי תקופה של משבר והפסקתי לאכול כמעט, מאז זה החמיר ואני מסתובבת כל היום עם מחשבות על אוכל ומתכונים. הפסיק לי המחזור בחודשים האחרונים.. לאחרונה התחלתי לסבול מהתקפי אכילה קשים וזה רק מכניס אותי לדיכאון עמוק יותר. מנסה להקיא ולא מצליחה...
אני מאוד רוצה להיות אנורקסית ובסתר ליבי מתפללת שיקרה לי משהו, שאתעלף... שאולי כבר יעזרו ל
-
Edit
דנה אברמוביץ דיאטנית קלינית, מטפלת בהפרעות אכילה בילדים ובמבוגרים ובירידה במשקל בגישת ה non diet. תמצאו אותי במרפאה להפרעות אכילה לילדים ונוער במרכז הרפואי שיבא (תל השומר), במרפאה להפרעות אכילה מבוגרים בנתניה ובקליניקה הפרטית באבן יהודה ובתל אביב (החל מאוקטובר 2018). http://www.eatinjoy.com/חבר קהילה · 14.11.2016ברוכה הבאה יהודית, מתוך דברייך אני מבינה שעל הדיכאון התווספה הפרעת אכילה. המהלך לפיו לאחר תקופת צמצום מופיעים בולמוסים הוא מהלך מוכר. מאד קשה לעצור את המעגל הזה לבד וטיפול יכול מאד להועיל, במיוחד אם הסמפטום לא מאד ממושך. אני מבינה עוד מדברייך שאת משוועת לעזרה, אבל לא רוצה או יכולה לבקש אותה ושהיית רוצה שיגלו את סבלך ו"יצילו" אותך. אני מבינה נכון? רוצה לספר לנו מדוע את חושבת שאף אחד לא יכול לעזור לך? -
Edit נכון. אני רוצה עזרה, אך לצערי נדמה לי שגם ההורים שלי כבר התייאשו כי כמו שאמרתי- אני כבר שלוש שנים עוברת מטיפול לטיפול ולא מחזיקה מעמד בכלום.
כל השיחות נשארות בגדר שיחות ולא מצליחות לשנות משהו בפועל.
עכשיו ההורים שלי אומרים שמאוד רוצים לעזור לי (בעניין הדיכאון, הם לא יודעים שנוספו הפרעות אכילה) אבל לא יודעים איך כי אני פוסלת את כל המטפלים.
כבר התחלתי להאמין שאין לי תקוה עוד בעולם, והבולמוסים האלה רק מחריפים את הייאוש והסבל -
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 14.11.2016הי יהודית, את אומנם היית בטיפול לדיכאון שלוש שנים אך זה שונה מטיפול בהפרעות אכילה. האם ישנה סיבה שאת לא מספרת להורייך? נשמע שהם עדיין שם איתך ורוצים לעזור. האם המטפלים הנוכחיים שלך מתמחים בהפרעות אכילה? חשוב שתפני לטיפול אצל מי שמכיר ויודע הפרעות אכילה, טיפול משולב - פסיכולוגי ותזונתי. -
Edit אולי זה החשש שלא יאמינו לי, כי סה"כ אני כן אוכלת והם רואים אותי אוכלת לפעמים (בשבתות למשל שאני יותר מרשה לעצמי ואח"כ בוכה על זה), ואלי כי הם כבר נהיו "חסינים" אחרי כל מה שעברו איתי- הם כבר לא נבהלים ולא חושבת שיקחו את זה ברצינות. או ששוב יגידו שאלך לטיפול ושאין להם עוד מה להציע לי.
הבעיה שלי שמאוד קשה לי לשתף פעולה בטיפולים. אני באה ומנסה לעבוד על עצמי לשתף פעולה ובפועל מרגישה חסומה ונבלמת.
בנוסף, אני עדיין מרגישה כל הזמן שהאכילה בידיים שלי ואם רק ארצה אוכל להפסיק את זה ולחזור לאכילה נורמלית. זה נכון? יכול להיות שזה פשוט תלוי ברצון שלי? -
Edit איך מספרים על כזה דבר להורים? לפסיכולוגית?
אני מרגישה שנורא קשה לי לספר על זה ושלא יקחו אותי ברצינות -
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 15.11.2016אני מבינה שהחויה שלך היא כזו ששלוש שנים משקיעים בטיפולים עבורך וזה שאין שיפור זה מרגיש כמו בזבוז זמן ועל כן כשתספרי עכשיו שיש גם הפרעת אכילה יחשבו שאת ממציאה או מגזימה. ועם זאת, זהו תהליך נפשי שכיח סך הכל ומתוך הדיכאון בהחלט יכולה להתפתח הפרעת אכילה. כולי תקוה שכשתספרי יקחו אותך ברצינות אך זה גם דורש ממך שיתוף פעולה עם הטיפול, אין מנוס באמת מהתמודדות. תמשיכי להתייעץ איתנו כמה ומתי שצריכה.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו