אפרת14

למישהי מכן הציעו נדבה פעם? אנשים כל הזמן חושבים שאני זקוקה לנדבות. אני באה לשאול משהו, והם חושבים שאני מבקשת כסף. זה כל כך מעליב! אני לא יודעת אם זה קשור לרזון שלי, או שאולי יש בי משהו נוסף שגורם להם לחשוב כך. זה רק מוציא עוד יותר את התיאבון...

אני כל כך מיואשת. אני זקוקה לסיוע מאמא שלי כי אני לא יכולה בכוחות עצמי. מרגישה כמו ילדה קטנה. חלשה כל הזמן, טיפולים לא עוזרים, כבר לא רוצה להחלים. קשה לי איתה כל כך, היא לא תומכת מבחינה רגשית. מרגישה אשמה כלפיה, שהיא כועסת על כל דבר שאני עושה, מרגישה שאני עול. אילו חיים משמימים

בזמן האחרון פיתחתי הרגל לנגוס באוכל ולירוק אותו אחר כך, בלי לבלוע. זה משהו חדש, אף פעם לא עשיתי את זה. רוצה רק לטעום מאכלים, ליהנות מהם . זה לא ממש מספק, ולבלוע זה מגעיל אחר כך בבטן (למרות שמבחינה מסויימת זה יותר מגעיל...) מישהי מכירה מנהג כזה?

אין לי לא כוחות ולא רצון לטפל בעצמי. בעבר, כשהמחלה שלי צברה תאוצה, עברתי טיפולים מאד אינטנסיביים ועמוקים והגעתי להישגים. ריפאתי הרבה דברים מהעבר והתחזקתי מאד גם מבחינה נפשית וגם גופנית, אבל אז היו לי שאיפות והרבה אנרגיות (באופן נפשי לפחות), ועכשיו הגוף שלי חלש הרבה יותר ועם הרבה בעיות שקודם לא היו. אין לי שום כיוון בחיים ואני לא רואה שום טעם לנסות להמשיך.

פורים שמח ואני אומללה
אין לי כח לקום לאכול ואני גם לא רוצה. היום התחוור לי שירדתי עוד קילו במשקל. נכנסתי לחרדה. אני צריכה לאכול יותר. אני זקוקה לטיפול. 
יש לי בעיות גופניות חמורות ואני צריכה לטפל בהן. יודעת שזה קשור לתזונה. 
בתסכול עמוק. 
רוצה להיות עם אנשים אבל נפגעת מהם כל הזמן. נגעלת מהאוכל שהם אוכלים. 
לא מרגישה שיש לי כיוון. אין בשביל מה להמשיך. עייפתי מכל הסבל הזה. רוצה להאיץ את הקץ. מה הטעם להיות כאן? אין כאן מקום בשבילי.

אני חולה באנורקסיה כבר הרבה זמן, והחלטתי עכשיו לטפל. קיבלתי המלצות לגבי שלושה מקומות:
מכון אופק באבן יהודה, שיטת חכמת נשים ומרכז שלוותה במרפאת  הנוטרים ברעננה. 
האם מישהי התנסתה באחד מהמקומות האלה ויכולה לספר לי מה היא חוותה?