רין11

אני די משותקת מהפחד לפעול.. אני יודעת שאני צריכה אישפוז וזה יגיע.. רק המחשבה מנתקת אותי מהמציאות וכל יום נעשה גרוע יותר הייתי באישפוז וקשה לי לחשוב על זה שובב. האם באישפוז יום משיגים תוצאות? מה הקרטריונים לאישפוז יום האם מקבלים את כולם או שישנה הגבלה מבחינת משקלית? אשמח לתשובות שלכם. תודה!!!

הי ... אני למעלה מ15 שנה בתסבוכת הזו, הגוף שלי די פיתח כושר הישרדות למצבים של האנורקסיה שלי. ואני לא נופלת מכל חוסר אכילה וכדו' קבלתי מנות ברזל בוריד להעלות את ההמוגלובין שהיה 6 ועלה ל 12 אז הייתי במצבים הרבה יותר קשים. מה גם שהיתה לי בעיה של בלוטת התריס. כיום הTSH תקין. אז הרופא לא בדק T3/T4/ בשבועיים האחרונים אני לא מתאוששת. חלשה. קשה לי בעבודה. אני בביאמאי יותר גבוה מבעבר. וחלשה יותר מהעבר. דופק. מהיר. איטי. לחץ דם נמוך. הייתי אצל רופא משפחה נתן לי עירוי גלוקוז כך כבר פעמיים וללא שינוי... תכלס. אין לו מה לעשות. קשה כך.

נמאס כך לחגוג ממסגרת מרפאתית אחת לשניה, הרי את המסגרת אני אעזוב, והמחלה מתעצמת.
כן, קצת כועסת! כי מי שהכי צריך את הטיפול נופל בין הכיסאות, את בתת משקל, "את בתת תזונה, אי אפשר להחחזיק אותך!!!" יופי וכך אמשיך לבד- עד העילפון הבא.
אני משתדלת לא לחשוב על כך, כי המטפלים היו מקסימים, אך לא מוכנה אישפוז.
לחוצה, מתוסכלת, לבד.

כן, כך להרגיש כל הזמן, ולא לספר לאיש! להרגיש לבד עם המחלה, עם התוצאות של הבדיקות עם הכעסים והדאגה של הרופאים, ואני?! לעצמי כלל לא דואגת את אימי או בעלי לא משתפת, שמא ח"ו לי יפריעו לי להמשיך לחיות בחולי. משדרת תמיד עסקים כרגיל גם עם כל ההרגשות והחולשות חולפות על פני, לא משתפת לא רוצה שיידעו, לא מעוניינת ברחמים שיובילו אותי לעזור לעצמי ולצאת מהבור,
מי יוכל לי לעזור?
מי מרגישה כך?
מדוע אני מרגישה כך?
די!
אין לי כבר רצון להחלים, מיואשת:(

כן, אני חשבתי שהכל תקין כל הזמן לא משנה מה אוכל או מה יעשה, והתברר שגופי בוגד בי...

היה לי בדיקת גסטרוסקופי וקולונוסקופיה, עקב הקאה דמית מרובה, והרופא טוען שיש לי 2 אולקוסים. מה זה אומר לא יודעת מחכה לתור בסוף החודש, רק ברור לי שיש השפעה גדולה על מה שאני עוברת עם האנורקסיה הקשה הזאת.

למשהיא יש איזה מידע או שהתנסתה באולקוס? ומה זה אומר ... תודה

מדוע המחלה הזאת הולכת איתי כל היום וממלאת את חיי בריקנות ובהתבוססות בדברים שוליים כל כך, אוכל, משקל, קלוריות, מה מותר ומה אסור לאכול... די כבר אי אפשר לחיות בלי לחשוב על הדברים האלה? וגם כשאתה יוצא לציבור הרחב נשמעים לעיתים קרובות מן הערות על דיאטה, אוכל, שומן, רזה, שמנה, די כבר!!! מתי תהא כבר השלמה? מתי?! זה לא מחוסר מעש, עם כל העבודה הרבה הראש עובד שעות נוספות ומצליח לחשוב על כל הטריגרים בין השורות ובד בבד עם כל המשימות הכל מתערבל ומקבל מימד מאד מאיים הולך ומתעצם, עד היכן??? מתי תגיע ההחלטה? מתי אחשוב על העולם המקסים ושאיפות להגשיםעוד...

לעיתים תכופות אני מרגישה רעדידות וחולשה כאילו אני הולכת להיתעלף ואני מרגיעה זאת  דחוף עם משהוא מתוק,

יש לציין שזה יכול להיות כמה פעמים ביום למרות שכשזה קורה אני הולכת לאכול משהוא מתוק, וכעבור ארבע חמש שעות שוב... עוד השבת אכלתי הכי טוב מכל השבוע ובמוצאש קרה לי כמה פעמים תחושה זו.

מה אתן מציעות לעשות?

רציתי לדעת אם יש קשר לזה שאני מנסה להגדיל כמויות? האם צריך לפנות לרופא? אני בתת משקל, ומנסה לעלות למרות הדילמות

די כבר עם ההרגשות האלה! רק שתמיד אומרים לי תאכלי זה יעבור...  לא רוצה! אני משתדלת לא עוזר כלום, המיגרנות לא עוזבות אותי.

הכי מעצבן זה שכל דבר משייכים לאוכל, האם בכל אופן זה קשור? 

מדוע אני לא מצליחה לאפשר לעצמי לישון כשכולם ישנים?

מדוע אני לא מצליחה לאפשר לעצמי לעבוד כמו שכולם עובדים?

מדוע אני לא מצליחה לאכול כמו שכולם אוכלים?

מדוע אני לא מצליחה לדעת ובכל זאת לתת לעצמי אהבה  וחיבוק על כל ההצלחות וגם על האי ההצלחות

די! כבר אני מרגישה שבאמת אני לא סובלת את עצמי....

יום רודף יום ואני ממשיכה לרדת במשקל , אני מרגישה שאנשים מן הצד מסתכלים עלי כאילו... לכן לאחרונה התחלתי ללכת עם טוניקות משוחררות מזל שזה אופנתי, אני מאד עמוסה לא מתאמצת לאכול כשאני כן אוכלת זה רק אם בעלי רוצה שאוכל איתו בדרך כלל בבקר, ואם כן זה מעט. וכל היום אני על נס קפה עם טופי חלבי, אני יודעת שזה לא בריא, ואני בתת משקל רק אני לא יודעת מה יעצור אותי, תמיד הייתי אוכלת בכמויות קטנות, אך לא עד כדי כך כמו עכשיו, מודה שאין לי הרבה כח לילדים, מודה שאני לא רוצה לעלות במשקל, אין לי פיתרון, רק כאב ופחד מהדוגמא שיש לילדים החמודים שלי.