That's when the pain comes in..."
Like a second skeleton
Trying to fit beneath the skin
"...I can't fit the feelings in
-
1 תגובה
חתכתי את עצמי. כדי להרגיש (לא הרגשתי). כדי לנקז את כל הרעל החוצה. כדי להירדם. כדי להסיח. חתכתי את עצמי קצת אחרי הרבה זמן. והocd גרם לי לחתוך אפילו יותר (קווים ארוכים יותר, יותר סימטרי, עמוק יותר...). לרגע אחד הפכו המחשבות המטושטשות שלי לחדות וברגע אחרי התנפצו למיליוני מיליארדי פיקסלים צבעוניים. ולרגע לא חשבתי על מחר ועל ספורט. ועל זאת שהעליבה אותי כשאמרה לי משהו כמו "את מאלה שרוצים את התשומת לב כי הם לא אוכלים, נכון?". ולרגע לא נלחמתי עם האו סי. די כי הוא היה בעדי קצת כדי שלא אתחרט של פגעתי עד הסוף כי אני הרי לא מתכוונת לחזור לעשות א
-
8 תגובות
לפעמים, בתוך השקט, בעיקר בלילות (אז המוח נוסע לכלמיני מחוזות) אני חושבת וחוששת נורא שאחזור לסורי.
לדוגמא ככ בא לי לחזור לרוץ אבל אני ככ מפחדת שמהר תאבד לי השליטה... ואמצא את עצמי בשעות לא שעות רודפת אחרי הלילה והבוקר ואוכלת בערך כלום.
-
2 תגובות
אני מתחילה לחשוב שעדיפים כבר הימים שבהם לא אכלתי בכלל. שמן הסתם מצד אחד הרגישו ככ טוב אבל מצד שני לוו בעייפות כאב וקושי.... מצד שני.... האו. סי . די... אומייגאד. אם אנסה להגיד במה הוא מתבטא הרשימה תכסה כאן את כל העמוד היום... מן הסתם (או לא) , הוא מתנגש גם עם מה לאכול ואיך לאכול, ולא לסיים שום דבר עד הסוף ולא משנה אם הוא קטן ככ... אבל מעל לכל זה , אני פשוט לא מסוגלת יותר. הראש שלי עייף ככ. אין לי כוחות לעשות משימות מטומטמות שוב ושוב ושוב ושוב בב !!! זה הורג. ישנתי כמה ימים טובים בלי סדינים על המיטה, כשהסדינים חיכו לי ממש על המיטה עצמ
-
2 תגובות
"למה את כועסת? מה יש לך? למה את עצבנית?" עוד שואלים אותי.
כי הלך לי חרא בריאיון עבודה ואין לכם מושג מה זה להיות ככ מאוכזב מעצמך וכשיש עוד סיבה.
כי אני לא רוצה לשבת שם. כי בא לי לעמוד. כי לא תכריחו אותי לשבת ובא לי ללכת ולהסתובב.
כי אני שונאת את הסופר. ואת הקניות בו. וכי לא בכל המעברים בא לי לעבור, וכן זה קשור באוכל שיש בהם. וכן אני חולת נפש.
כי בנוסף לכל אלה יש לי או סי די שמשגע לי את השכל. וכל תזוזה הופכת למשימה שיש לעשות בדיוק מוחלט.
כי לא אכלתי.
כי אני לא מתכוונת.
כי אני רוצה שתעזבו אותי בשקט.
כי אני לא רוצה שתעזבו לעולם.
כי כל מה
-
2 תגובות
לכו תסבירו עכשיו דם על הסדינים והמיטה. הסכינים כבר שוכבים במגירה מזמן, התירוצים לא. עליהם צריך לחשוב קצת. משם לפה, אמא שלי בלתי נסבלת רוב הזמן. אחרי ארוחות משפחתיות מבקשת מהאחים שלי או מי שלא יהיה לקחת הביתה את האוכל כי "נועה גם ככה לא תאכל אותו". או חייבת לקבוע בקול רם ליד אנשים "את לא יכולה לא לאכול כלום". ולא הבנתי.... כי בעיקרון נראה לי שכבר עברתי את הגיל בו מניפולציות עלובות כאלו אמורות לעבוד עליי ובכלל גיל האחריות כבר חל עליי לא מאתמול.... לא מקובלים עליי תירוצים כמו דאגה כי היא יכולה להמשיך להתעסק בבעיות שלה. וגם זה חשוב. דיי.
-
2 תגובות
No change, I can change
I can change, I can change
But I'm here in my mold
I am here in my mold
And I'm a million different people
from one day to the next
I can't change my mold
No, no, no, no, no
ועוד משהו. ראיתי באיזה סרט שנאמר משה בסגנון זה: "איך אתה יכול לפתור בעיות עם הראש שלך, אם הוא זה שיצר אותן מלכתחילה?". זה קצת מפחיד ומייאש, לא? (זה לא היה סרט מפחיד או מדכא, למרות שלא צפיתי בו יותר מידי....).
לא יודעת אם זה הגיוני, אבל חוזרות לי פוביות מהעבר. לא סגורה אם לפי הספר נחשבות פוביה אבל זה הרבה יותר מפחד. הרבהההה יותר. ומרוב הפחד שלי שהן חוזרות הכנסתי את עצמי ללחץ ענקי ואני על סף התקף חרדה כל הזמן. יושבת לפנות בוקר בחדר עם דמעות בעיניים ודפיקות בלב.
חשבתי שהצמצומים דווקא הביאו לי עוד פעם תחושה טובה וביטחון אבל כנראה שכרגע זה לא מספיק ככ.
היום כבר ליוו אותי הביתה בערב, בפעם הראשונה מאז לא יודעת מתי (בלי להחשיב דייטים או בנים בכללי). ליוו אותי כי פחדתי ללכת 10 דקות הביתה.
אני מפחדת לעשות ספורט בערב (אחרי שפעם הייתי מסוגלת לצאת לרוץ
-
9 תגובות
"למה יש לך בעיה עם חיבה?!?!?" "יש לך בעיה עם זה שאוהבים אותך" הוא מפנה כלפיי,
ואני קצת מצחקקת, ולפעמים לא ואומרת לו "כי יש לי" או "כן". ואחרי כל מחמאה מצידו חותמת ומפסיקה ב"דיי" או ב"ביי".
והוא לא מבין.
ואיך מסבירים את זה? איך מסבירים לו שבשבילי הכל שקר. שלי לא קל או כייף לשמוע. שלא רוצה שיחמיאו לי ובטח שלא כל הזמן כל הזמן. ושאז מה אם אוהבים, פשוט דיי.
הרגשתי בנוח למרות הכל לחלוק איתו שאני רוצה לרדת (ופחות או יותר כמה) במשקל. הוא אמר שזה יהיה מגעיל. שאני אהיה מגעילה.
מגעילה.
ככה אני מרגישה עכשיו. ככה זה מרגיש כל הזמן. הוא לא רואה ה
-
5 תגובות
לא אפרט המון. רק שצבטתי לעצמי וקילפתי לעצמי עור מהזרוע.
ואז הדם....
ומחר חבר שלי מגיע. וגם קיץ. וזה נראה נוראאאאא :'((((
ולא. הרגשתי. כלוםםםםם.
(אחרי 4 ואני עדיין עסוקה בלהרוס אותי)..
-
10 תגובות
עברתי דירה בין היתר. יצא לי לעבור על כל מיני דברים עם הפריקות וכל זה ובין היתר הגעתי לאיזו תיקייה עם ציורים, ישן תחת. גם אמא שלי וגם אני הסכמנו שהציורים שם מטרידים בהחלט חחח מעניין אותי באמת לראותמה חושב על זה איש מקצוע שמתמחה בזה.... הרוב מסתכם שם בקריקטורות שמנות מאוד או דמויות רזות ו"שלדיות" והמון קברים ושדים ודם וילדות עם שיער על הפנים או תלויות מהתקרה באזיקים חחח (ביניהם נמצאים ציורים גם "בהירים" יותר).
בכל אופןןןןן.... קצת חשבתי עם עצמי לאחרונה וכאילו הגעתי למסקנה, אבל תכלס שום דבר לא חדש לי. עם המעבר הבנתי שאין בי ככ פחד משינוי
-
4 תגובות