שני 109

בכמה שבועות האחרונים המשקל ירד באופן יחסית ממש מהיר ובשלושה ימים האחרונים הוא פשוט נתקע!! אפילן לא ירידה של 100 גרם! ואני לא אוכלת ומשתדלת לעלות מדרגות או ללכת ולא עוזר....למה זה קורה ומתי זה יתחיל לרדת שוב?? מתוסכלת ועצבניתתתת

הדיכאון חלף ובימים האחרונים אני בסדר. לכאורה נראה כמו שינוי עצום. חזרתי לאכול והפסקתי להקיא. הגוף השמין כמעט הכל חזרה בכל כך מעט זמן שאם אני אשקע לתוך מחשבות על זה אני אמות. עכשיו משקל תקין מאוד מאוד תקין. לכאורה נחמד. אין הקאות כי אין הרעבה, אין שקילות כי זה פחד אלוהים וכל יום עובר בניסיון לא להיכנע. אבל בבוקר...בבוקר כשאני קמה זה כאילו נותן לי סטירה ! ״בוקר טוב! תראי איך השמנת. תראי איך עכשיו כשתתלבשי הכל יהיה צמוד. לא נמאס לך מזה כבר?? זה באמת שווה את זה??״ ואני מנסה להתעלם ומנסה לשקוע בעבודה שאני אוהבת כדי לשכוח. אבל מה לעשות שבסו

אתמול יצא לי לחשוב על משהו, שבעיני הוא די הגיוני.

אני כרגע בטיפול פסיכולוגי שהתחלתי ממש לא מזמן. פעם שלישית. אז כמו בכל טיפול מתחילים לחזור אחורה לילדות ולהתחיל לגשש באפלה ולשאול, מה בסופו של דבר גרם להתפרצות של ההפרעה. הפיסכולוגית אמרה לי שבעולם הפסיכיאטריה מאמינים שבולמיה באה כתוצאה מיוסר אהבה/קירבה/ חום של אמא. ועוד כל מיני הסברים למיניהם. ואני שואלת את עצמי, לא יכול להיות שיש לזה פשוט הסבר מאוד מאוד פשוט ולא מתוחכם ואפילו שיטחי - שאני פשוט מאוד מאוד מאוד אוהבת מראה רזה, שדוף, אנורקטי כי בעיני זה פשוט יפה?? ושהדרך הכי קלה ועצלני

באמת אפשר לחיות בלי זה? אפשר לשמוח בלי זה ולרצות לחיות ולצאת ולהנות בלי זה? בלי להקיא ובלי לרזות? אפשר לחיות בשקט ובשלווה?

אני רוצה לצאת מזה אבל אני צריכה חיזוקים כי אני לא רואה את האור בקצה המנהרה.

אני נמצאת בנקודה הכי נמוכה (ולא מבחינה פיזית) שהייתי בה בכל השנים האלה שאני חולה. תמיד התגאיתי שלמרות הקושי אני חיה חיים נורמטיביים כמו כל בן אדם שפוי שלא מקיא וצם או מבלמס כל היום. יש לי בן זוג הרבה זמן, יש לי מקום עבודה יציב וגם קיבלתי קידום ממש לפני שבוע, עשיתי שרות מלא - הכל כמו שצריך! ופתאום בבום אני מרגישה שפג תוקפה של הנורמטיביות. אני פתאום מרגישה מוגבלת כמו בן אדם נכה. מתחילה להבריז מהעבודה, מתחילה לחשוב על להיפרד מהבן זוג (שהוא אהבת חיי והמלאך שמציל אותי כל יום!!) מחשבות, שכמו שאמרתי לפסיכולוגית שלי, הם אובדניות כי זה ממש כמו

אז להפסיק לאכול לא הצלחתי...ככה זה כל פעם. מרזה, מרזה, מרזה ובום משמינה את הכל. שונאת את החיים האלה. החיים האלה עם המחלה הזאת. אבל אם נעזוב רגע את ההשמנה, מה עושים עם הדיכאון? עם חוסר החשק לקום בבוקר? להתלבש, לצאת, להיות עם הבן זוג? מוצאת את עצמי בעבודה 12 שעות וטוב לי. רק לא לחזור הביתה לשקט. רק לקבור את עצמי במשהו. כדורים ניסיתי וזה רק דיכא אותי יותר ודרדר את היחסים עם הבן זוג כי הם מדכאים את החשק המיני שגם ככה אין לי ככה שלא רציתי שהוא אפילו ייגע בי. אז אפילו בזה אני לא יכולה להעזר. וכן אני בטיפול. התחלתי טיפול פסיכולוגי...מקווה שמ

בחודש האחרון קרה מה שידעתי שיקרה. איבדתי שליטה על כל מה שנכנס לי לפה. משמע - הקאות כל יום, כל היום! היום החלטתי שהגיעו מים עד נפש. מה זה הגועל נפש הזה?? החלטתי להעניש את עצמי וללמד את עצמי לקח. אז אכלתי ואכלתי ועוד שניה התפוצצתי והרגשתי את הבטן מתנפחת בצורה כזאת שקשה לי לעמוד זקוף או לעמוד בכלל. אבל לא הקאתי ואני לא אקיא! אני אסבול את הכאב הנוראי הזה וגם עם בבוקר תהיה לי בחילה, לא איכפת לי!! כי ממחר זה נגמר! אני חוזרת למוטב. חוזרת לניקיון, לריקנות, לטוהר. אני יודעת שאם אקיא זה שוב יחזור. אני לא מוכנה לזה.

איך מבחינה הגיונית זה ייתכן שכולם רואים כמה אני ״רזה בצורה קיצונית״ ו״שזה כבר לא יפה״ וש״אני חייבת להשמין״ וכשאני מסתכלת במראה, ביני לבין עצמי, אני באמת לא מבינה על מה הם מדברים?

זה דברים שראיתי בסרטים ושקראתי בכתבות ואמרתי לעצמי שזה לא באמת יכול להיות שהתפיסה עד כדי כך מתעוותת. אבל זה קרה. או לפחות אם באמת להאמין לכולם, זה קרה. אתמול לבשתי טייץ ובכל היקר לי, הרגשתי שמנה. שמנה!! איך זה יכול להיות??

בחיים לא דמיינתי שאגיע למקום הזה. האמת שחשבתי שכשאגיע למשקל כל כך נמוך אהיה הבן אדם הכי מאושר בעולם וגיליתי שזה שקר וזאת אשליה! אני מתה מפחד. מתה מפחד להשמין ומתה מפחד להמשיך ולרדת. אני עצבנית, טרודה, מנותקת, אדישה, קרה ומרחיקה ממני את האנשים שאני הכי אוהבת. והכי כואב שלמרות כל זה, אני עדיין עמוק עמוק בתוך זה ואין לי מושג איך להרים את הראש מעל המים ולנשום. אני מרגישה כמו זומבי. אני מרגישה איך כל יום שעובר אני מתה עוד קצת. נפשית ופיזית. אני מכורה. לקחתי כדורים נוגדי דיכאון לחודשיים והפסקתי לפני שלושה ימים כי הם הפכו אותי ליותר זומבי ממ

לא משנה כמה פעמים אני אגיד לעצמי לא להישקל בזמן מחזור, אני עדיין אעשה את הטעות האיומה הזאת ואוכל סרטים כל היום... מישהי יודעת כמה בדר״כ מעלים בימים האלו? :/