Wallflower

אני נורא פוחדת שאני מאבדת את האנורקסיה. היא הדבר שמגן ושומר עלי.. זה כל מה שיש לי.. כבר תקופה של חודש-חודש וחצי שאני חזרתי לאכול.. מרגיש לי נורא. מרגישה שעליתי המון במשקל, שהבגדים צמודים , שאני אוכלת יותר מידי . אני מתגעגעת נורא לימים היותר קשים של ההפרעה. אני מרגישה שאני כלום בלעדיה. מנסה למצוא איזון וזה כל כך קשה!!!

התחילו לי כאבי בטן מטורפים כל פעם שאני אוכלת... זה נוראי, גורם לי עוד יותר לרצות לא לאכול :(( למה אני לא יכולה להיות ילדה רגילה בלי הפרעה מטומטמת שגורמת לי להרעיב את עצמי??? אבל בעצם כל הבני נוער נמצאים בסוג של דיאטה אז מה אני שונה בעצם

הלוואי שלא הייתה לי הפרעת אכילה .. כל כך מקנאה באנשים שאוכלים מה שהם רוצים לפי תחושת רעב....

אוף בא לי למות פשוט!!! אכלתי עכשיו חטיף עם אח שלי ואני מרגישה כל כך שמנה ..... ניסיתי להקיא ולא הלך . אני מנסה לשכנע את עצמי שזה בסדר מידי פעם לאכול חטיפים אבל זה קשה ובא לי לצמצם עכשיו מלא ואוףףף לא עושה לי טוב להיות בבית , ליד האוכל.. מנסה להעסיק את עצמי כמה שאפשר :(((

אוףף אני מצטערת על זה שאכלתי עכשיו קרקרים ובאלי למות ואני מרגישה את השומנים מתפזרים בגוף !!!! ואני עוד מעט יוצאת ואני בטח לא אמצא מה ללבוש כי אני כזאת פרה מגעילה דוחה אני לא אתפלא אם תהיה מחר עליה על המשקל :( איכססס אוף

אוקיי התחלתי לכתוב יומן וזה קצת משחרר ועוזר חשבתי אולי להראות למטפלת שלי כי אני לא מצליחה לדבר איתה? מה אתם אומרים?

הייתי עכשיו אצל המטפלת.. אחרי יותר מחודש שלא הייתי. קשה ככ .. היה לי ממש קשה להיכנס לבית שלה. מיני התקף חרדה אצלה. בסוף הצלחתי לספר לה על הצמצום והקאה .. אבל לא הצלחתי לדבר והרגשתי שאני עוד שניה עושה פיפי במכנסיים מרוב לחץ

אז כבר בערך חודש שלא הייתי אצל המטפלת בפגישה. חשבתי שהיא כבר שכחה אותי .. אבל היא שלחה לי היום הודעה. אז כן, למרות שבפגישות לא הייתי מדברת איתה והייתי שותקת, אני דיי מתגעגעת אליה. למרות שבמציאות אני אכחיש את זה .. אפילו שאני מתגעגעת אליה אני לא ככ רוצה לחזור לטיפול. בשביל מה? בשביל השתיקה שלי? היא לא הצליחה לשבור את מחסום השתיקה, וגם כל המטפלים לפניה לא. אבל נקשרתי אליה קצת. אוף. !!! :(

אוף! מרגישה ממש רע פיזית. כאבים בחזה, כאב ראש, רעב מטורף.. ככה זה כשלא אוכלים :( אכלתי עכשיו אבל אני מרגישה ממש רע ויש לי שיעור נהיגה ואני פוחדת לדרוס מישהו :( אני מרגישה צורך עצום להקיא.. אבל אני לא נותנת לעצמי.. ראינו היום בכיתה סרט על השואה.. הרזון שלהם.. אוף אני כזאת מטומטמת :(

אני כל כך רעבה... הראש מסתובב.. כןאב לי הראש. :( :( אוף שהיום הזה יגמר כבר

יום קשה מבחינה פיזית. מלא לקוחות בעבודה ( אין להם בית??!!!) זוועה. לא הספקתי לאכול ואמא כעסה עלי. השבוע אני לא מתכננת ללכת לטיפול. בשביל מה? .. אני יכולה כבר עכשיו לקחת 300 שקל ולזרוק אותם לפח..

שוב מוצאת את עצמי מתכופפת והפנים לאסלה. אחרי המון זמן שלא הקאתי. הכאבים .. זה היה בלתי נסבל. יותר משנה שלא הקאתי נראלי... אבל בכל זאת.. דחפתי את האצבעות והקאתי פעמיים. לא יודעת למה. הרגשתי צורך.. אכלתי חצי לחמניה ורצתי לשירותים :(