אז להפסיק לאכול לא הצלחתי…ככה זה כל פעם. מרזה, מרזה, מרזה ובום משמינה את הכל. שונאת את החיים האלה. החיים האלה עם המחלה הזאת. אבל אם נעזוב רגע את ההשמנה, מה עושים עם הדיכאון? עם חוסר החשק לקום בבוקר? להתלבש, לצאת, להיות עם הבן זוג? מוצאת את עצמי בעבודה 12 שעות וטוב לי. רק לא לחזור הביתה לשקט. רק לקבור את עצמי במשהו. כדורים ניסיתי וזה רק דיכא אותי יותר ודרדר את היחסים עם הבן זוג כי הם מדכאים את החשק המיני שגם ככה אין לי ככה שלא רציתי שהוא אפילו ייגע בי. אז אפילו בזה אני לא יכולה להעזר. וכן אני בטיפול. התחלתי טיפול פסיכולוגי…מקווה שמשהו