הדיכאון חלף ובימים האחרונים אני בסדר. לכאורה נראה כמו שינוי עצום. חזרתי לאכול והפסקתי להקיא. הגוף השמין כמעט הכל חזרה בכל כך מעט זמן שאם אני אשקע לתוך מחשבות על זה אני אמות. עכשיו משקל תקין מאוד מאוד תקין. לכאורה נחמד. אין הקאות כי אין הרעבה, אין שקילות כי זה פחד אלוהים וכל יום עובר בניסיון לא להיכנע. אבל בבוקר…בבוקר כשאני קמה זה כאילו נותן לי סטירה ! ״בוקר טוב! תראי איך השמנת. תראי איך עכשיו כשתתלבשי הכל יהיה צמוד. לא נמאס לך מזה כבר?? זה באמת שווה את זה??״ ואני מנסה להתעלם ומנסה לשקוע בעבודה שאני אוהבת כדי לשכוח. אבל מה לעשות שבסוף