לכו תסבירו עכשיו דם על הסדינים והמיטה. הסכינים כבר שוכבים במגירה מזמן, התירוצים לא. עליהם צריך לחשוב קצת. משם לפה, אמא שלי בלתי נסבלת רוב הזמן. אחרי ארוחות משפחתיות מבקשת מהאחים שלי או מי שלא יהיה לקחת הביתה את האוכל כי "נועה גם ככה לא תאכל אותו". או חייבת לקבוע בקול רם ליד אנשים "את לא יכולה לא לאכול כלום". ולא הבנתי…. כי בעיקרון נראה לי שכבר עברתי את הגיל בו  מניפולציות עלובות כאלו אמורות לעבוד עליי ובכלל גיל האחריות כבר חל עליי לא מאתמול…. לא מקובלים עליי תירוצים כמו דאגה כי היא יכולה להמשיך להתעסק בבעיות שלה. וגם זה חשוב. דיי. פשו