חתכתי את עצמי. כדי להרגיש (לא הרגשתי). כדי לנקז את כל הרעל החוצה. כדי להירדם. כדי להסיח. חתכתי את עצמי קצת אחרי הרבה זמן. והocd גרם לי לחתוך אפילו יותר (קווים ארוכים יותר, יותר סימטרי, עמוק יותר…). לרגע אחד הפכו המחשבות המטושטשות שלי לחדות וברגע אחרי התנפצו למיליוני מיליארדי פיקסלים צבעוניים. ולרגע לא חשבתי על מחר ועל ספורט. ועל זאת שהעליבה אותי כשאמרה לי משהו כמו "את מאלה שרוצים את התשומת לב כי הם לא אוכלים, נכון?". ולרגע לא נלחמתי עם האו סי. די כי הוא היה בעדי קצת כדי שלא אתחרט של פגעתי עד הסוף כי אני הרי לא מתכוונת לחזור לעשות את