שלום, אני בת 23, לא סובלת מההפרעה הקלאסית, אלא מהשילוב המוזר של צומות והקאות. המשקל שלי תקין, ככה שזה תמיד היה מאוד קל להסתיר את זה. מאז שאני זוכרת את עצמי שנאתי אוכל, שנאתי את המראה שלי ואת המשקל שלי. הביטוי הרציני יותר התחיל בגיל 15 .. היום אני סטודנטית העניין הוא שאני בטיפול בקופ"ח שנה. אני מתקדמת, באמת. פשוט אני לא מצליחה להבין איך אפשר באמת להתגבר על משהו שהוא כל כך עמוק בתפיסה הבסיסי שלי. אני לא יכולה לקום בבוקר ולחשוב שאני באמת נראית בסדר לא יכולה לשבת לאכול ולא להתאכזב מעצמי על הכמות שאכלתי אם סיימתי מהצלחת והגרוע