היי קהילה, אני מנסה להפסיק בהדרגה את הלוריוון. נמצאת בליווי עם רופאת המשפחה שלי. במשך שנה וחצי לקחתי לוריוון עם פרוזק, בהתחלה זה היה רק כדי להקל את התופעות לוואי של הפרוזק והייתי צריכה להפסיק אחרי שבועיים את הלוריוון. לא הפסקתי ורק התחלתי להגדיל מינונים.
משלושה כדורים ביום ירדתי לשתיים ואז לכדור וחצי בהפרשים של חודש כל שינוי מינון.
אני חווה דיכאון וחוסר מוטיבציה קשה, בדיוק התפטרתי מהעבודה שלי אחרי 8 שנים שם, עבודה נייטרלית חסרת אופק.
בנוסף בלילות האחרונים חווה חלומות מאוד מוחשיים ומתעוררת מזיעה לחלוטין ברמה של להחליף בגדים.
מישהו
היי, לפני יומיים התחלתי לקחת פריזמה חצי כדור. עד לפני יומיים הייתי בתהליך גמילה מפאקסט. לקחתי פאקסט קרוב ל8 שנים. התחלתי 20 מ״ג ואז העלתי ל 30% ומלפני שלוש שנים חזרתי ל20 מ״ג. כבא מהירידה של הפאקסט לרבע כדור שלקחתי לשבוע התחילו לי המון הצפות רגשיות. הצפות זה ליטרלי הצפה רגשית, המון המון בכי. דיכאון במלוא המובן, תחושת חוסר ערך,דימוי עצמי נמוך מהרגיל, פחד מזה שאני רווקה בת 39 ושאשאר לבד כל החיים, פחד שלא אביב ילדים שלא תהיה לי משפחה. מניחה שהקורונה וכל המצב הבודד הזה לרווקים מאוד משפיע. בנוסף, חברות כבר נעלמו, קצת מצב אבסורדי שמתי שיש ע
היי, אני מתמודדת לאחרונה עם חזרה לדייטים וזה תופס אותי במצב קצת חרדתי משהו. לא בטוחה אם זה קשור אבל הייתי על פאקסט/סורקסט קרוב ל8 שנים ובחודש וחצי האחרון ירדתי מ20 מ״ג ל 10 מ״ג.
עד לחזרתי לדייטים ולכל הסאגה של הכרויות דרך אפליקציות הרגשתי בתקופה של הפסקת הכדורים די טוב וגם חזרתי ליצור שוב ובכללי לא הרגשתי חרדות או דיכאונות חריגים (חוץ מזמנים של מחזור שאז זה קבוע אצלי).
בשבוע האחרון אני סובלת מכאבי בטן חריפים, לחץ, דופק מהיר, אי שקט ודיכאון שככל הנראה נגרם כתוצאה מכך. אני מוצאת את עצמי מתוסכלת מאוד מהמצב הזה כי החרדה לא מאפשרת ל
כן, זה קשיי גמילה. זה קרה לי עם כדרים אחרים
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו[ אני לא רופא] אומנם אותה משפחה אבל כדור שנחשב הרבה יותר חלש ועם זאת מרגיע חרדה זה אסיוול 2 מג קחי חצי כדור במקום הלוריוון, כמובן בתיאום עם הרופא
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובמצבים כמו שלך , לא מספיק רופא משפחה . צריך יעוץ וטיפול של פסיכיאטר .
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוליר יקרה, את מעלה מספר נושאים שאחד מהם הוא הגמילה מלוריוואן. לא ברור לי אם הדיכאון הקשה שאותו את מתארת קשור לגמילה מלוריוואן. נשמע שאת נמצאת בצומת דרכים לאחר סיום עבודה שנשמעת מדברייך יותר מדכאת מאשר תורמת ומצד שני לא פשוט לאבד מסגרת שהכרחיה אותך לצאת מן המיטה ולפעול.
יותר מכול אני רוצה לכתוב לך שאת צריכה לצאת ל"מסע" בכדי להגדיר מחדש את המשמעות שלך ומה עושה לך טוב. להרגשתי את מתארת תחושה של חיים ללא תכלית....תקיעות בעבודה משעממת, דיכאון, חוסר מוטיבציה.
מה דעתך לפנות לטיפול אצל מטפל שיוכל לעשות איתך עבודה על מציאת כיוון ןמשמעות
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו