בלוג המלחמה שלי.. S בשדה הקרב – של המלחמה שלי.. הסתכלי עליהם, על האנשים בעולם, וראיתי שהם אוכלים, ובשבילם – זה מושלם. וראיתי גם, שלא קורה להם כלום אחר כך.. לא רצון להקיא.. ולא בטן מתהפכת. לא רגשות אשם, וגם לא לחץ בדם.. לא יציאה לריצה.. או שכיבות סמיכה.. לא בכי, לא תסכול. ואפס של בלבול.. הסתכלתי עליהם.. הם בסך הכל אכלו ארוחת צהריים, כמו שאכלו אתמול, ושלשום, וכך יאכלו…