קצת על עצמי
לא יודעת איך להמשיך מכאן. יש לי שתי שלשאות ברזל שמקבעות אותי למקום.
יש לי בחילה מהעולם. מאנשים. אין לי כוח לפקוח עיניים.
והכל פשוט סתם. כולנו רקובים. מטפחים את המפלצתיות שלנו אצלנו בבטן לממדים שאנחנו לא יכולים בכלל לתפוס. אני לא יכולה לתפוס. את גודל השקר. את ריכוז הרעל. את האכזריות.
אנחנו בלי ספק המחלה הנוראית ביותר שנוצרה שקרבו של העולם הזה.
ואני לא מאמינה בנו יותר.
אני לא מאמינה בכלום.