C

carmel

קצת עלי

C

carmel

חבר קהילה

הצטרפתי ב־ 25/07/11

קצת על עצמי

יודעת לשים לעצמי רגל בדיוק בזמן הלא נכון

הקהילות שלי

בלוגים שמעניינים אותי

קצת עלי

אני מול ההפרעה במלחמה

לניהול בלוג

C

נראה לי שאני צריכה אישפוז

אני במצב ממש רע עם ההקאות והכל, אבל עכשיו הרעיון החדש הוא לעשות לי שיקום נפשי ותעסוקתי. אני לא יודעת כבר מה לעשות.

C

אני ממש על הפנים

אני רואה איך איך הולכת ונשאבת עוד קצת לתוך המחלה עם כל יום שעובר. היום היה השיא, אני מרגישה כבר מנותקת מכל מה שקורה. אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי כל כך רע חזרתי לשפל המדרגה ואין לי מושג איך להרים את עצמי עכשיו מהמקום הנמוך שהגעתי אליו עם ההפרעה. אני מרוסקת.

C

נמאס לי

הייאוש מתחיל לאכול לי את הימים, יום אחרי יום, אני נהיית רק יותר מיואשת. ההקאות משגעות אותי, הבולמוסים מחרפנים אותי לחלוטין. אני מרגישה שאני נכנסת בקירות, מנסה להפטר ממשהו שכבר מזמן לא שם, רק אצלי בראש הוא עדיין נמצא. ואין לי מושג איך לעשות את זה.

C

התחלתי בעבודה חדשה

בבית אריזה ביישוב, נחמד לי מאוד ואני מעבירה את הזמן בצורה טובה.

C

לכולם מגיע כל הזמן

משיגים דברים עושים דברים. מתי גם לי יגיע? זה יקרה בכלל?

C

אני כל הזמן קופאת מקור

וההתרסקות עם האופניים אתמול לא עזרה מי יודע מה, כל גל קור מעלה את הכאב במרפק. כנראה שהמזל שלי שהשאר זה סימנים כחולים. מתפוצץ לי הראש, הייאוש אוכל לי את הימים, יום אחרי יום.

C

הכי כיף שהפחדים מתפוגגים

השיחה היום הלכה ממש טוב, אני הולכת על ניסיון עם הפסיכולוג, אולי הוא יצליח לפענח אותי.

C

הגרון שלי שורף

שונאת את זה

C

אני מרגישה רע

הסחרחורות מתגברות הכאבים מתגברים ולי נשארה רק עוד מילה אחת ייאוש

C

חוסר אונים

הימים הופכים יותר ויותר קשים הפיתויים טופסים אוצי בציפורניהם האימתניות ומושכים אותי חזרה פנימה. לא מצליחה להפסיק לעשות שטויות. הבולמיה הזאת מסממת אותי. הגוף שלי צועק הצילו אבל אומץ להתקשר למחלקה ולדבר עם גור אין לי.

C

ומה עכשיו?

הימים הולכים והופכים ליותר קשים עם כל רגע שחולף. השעות נמתחות לי כמו מסטיק גועלי. אני אבודה בתוך המחלה שלי, בתוך הבולמיה. הכל נראה לי יותר מידי שחור ואבוד וכרגע אני כבר במצב חוסר אונים מוחלט. זה הכל.

C

"אבא אוהב שאת אוכלת"

ואני כבר בלי כלום.