אם יש כאן מישהו/י שמרגישים שהגיעו לקצה של הייאוש מהחיים, יש לי שאלה ואשמח אם תכתבו לי בפרטי
תודה
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
חבר קהילה ·24.12.2018
אם יש כאן מישהו/י שמרגישים שהגיעו לקצה של הייאוש מהחיים, יש לי שאלה ואשמח אם תכתבו לי בפרטי
תודה
-
Edit
יאיר - ערן הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKEמנהל קהילה · 24.12.2018אנונימית יקרה - ברוכה הבאה. את מוזמנת גם פה - לא בפרטי. זה קצת משפחה פה ובמשפחה אפשר לדבר ולעזור ולהיעזר. -
Edit
D חבר קהילה · 26.12.2018זה קצת פולשני, אבל מזכיר לי "מפגש אופליין" של סיום חיים ביחד.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
חבר קהילה ·21.12.2018
אני לא יודעת לתאר בדיוק מה עובר עליי אני חושבת שזה בעיקר חרדה חברתית, בכל מקרה אין לי חברים, אני לומדת באוניברסיטה שבה אני לא מצליחה לתקשר עם אנשים.
אני לא רואה איך אני יוצאת מהמצב הזה. מה שמוביל אותי למחשבות אובדניות שבימים מסויימים מתפתחות לכמעט ניסיון ממשי. עדיין לא הגעתי למצב שבו עשיתי את הפעולה עצמה. אבל אתמול לדוגמא הגעתי להחלטה סופית שאני הולכת לעשות את זה בתחילת שבוע הבא. תמיד מגיעות גם תקוות ורצון לנסות עוד קצת, אבל מצד שני אין לי כוח יותר להקשיב לקולות האופטימיים.
-
Edit יקירה לכל אוניברסיטה יש קשרים עם יועצים ומטפלים בעלות מסובסדת, וכדאי מאוד שתיפני או לאגודת הסטודנטים ולהגיד להם שאת צריכה תמיכה רגשית (ממש לא חייבת לפרט להם כלום) או לרופא המשפחה כדי לקבל טיפול פסיכולוגי או טיפול נפשי אחר שיעזור לך להתמודד עם החיים ועם אנשים. כמובן שאם תירצי עזרה ממני אני יותר מאשמח לסייע, אני פגועת נפש כבר 20 שנה, דיכאון, חרדה, אובססיות, אובדנות, כל מה שתירצי יש לי. למרות כל זאת, בעזרת ייעוץ ותמיכה סיימתי תואר ראשון ואני עובדת מוערכת בתחום החינוך. אם תירצי עזרה - בשמחה. אווה בת 35. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 22.12.2018אנונימית יקרה. אני מבינה את הייאוש שלך. נראה כאילו את חווה את העולם מבעד למסך של זכוכית: את בצד אחד כמהה לאנשים שמסתובבים שם כביכול צוחקים, נהנים, הולכים בחבורות ואילו את שם בצד השני - מתבוננת, בודדה והידיים והרגשות מתנפצים לזכוכית העבה והמחוסמת. האם זה כך? ואם כן - איך אני יודעת? פשוט, כי אינך היחידה. אנשים שחווים חרדה חברתית שאיננה מטופלת הולכים ושוקעים ברגשות של בדידות וחריגות ואם לא מטפלים בדבר מגיעים כמוך...ליום הזה שהם מתחילים לצעוק חזק ומבפנים. החדשות הטובות הן שאת הרגשות הקשים הללו ניתן להמיר בעבודה פסיכולוגית שבסופה אני מבטיח -
Edit
א ארמדילו מאוהב מתעניין בתחוםחבר קהילה · 22.12.2018אשמח לדבר מתי שתרצי.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק

- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו