אני לא יודעת לתאר בדיוק מה עובר עליי אני חושבת שזה בעיקר חרדה חברתית, בכל מקרה אין לי חברים, אני לומדת באוניברסיטה שבה אני לא מצליחה לתקשר עם אנשים.
אני לא רואה איך אני יוצאת מהמצב הזה. מה שמוביל אותי למחשבות אובדניות שבימים מסויימים מתפתחות לכמעט ניסיון ממשי. עדיין לא הגעתי למצב שבו עשיתי את הפעולה עצמה. אבל אתמול לדוגמא הגעתי להחלטה סופית שאני הולכת לעשות את זה בתחילת שבוע הבא. תמיד מגיעות גם תקוות ורצון לנסות עוד קצת, אבל מצד שני אין לי כוח יותר להקשיב לקולות האופטימיים.