אני בת 66, חולת סרטן עם גרורות בריאות. יש לי 2 ילדים גדולים והם רואים אותי כבריאה. אני חלשה וישנה הרבה, והם כמעט לא שואלים מה שלומי ומה המצב, אפילו כשאני מספרת שעליי לעשות CT כמעט אף פעם הם לא שואלים - מה התוצאות. אני מעוניינת בתמיכה שלהם אך לא מספרת להם הרבה כי ההתייחסות אליי היא כאל כמעט בריאה רק עייפה יותר. איך לעניין אותם, לשתף אותם ולזכות בתמיכה מהם?
תודה
דלית2
אני בת 66, חולת סרטן עם גרורות בריאות. יש לי 2 ילדים גדולים והם רואים אותי כבריאה. אני חלשה וישנה הרבה, והם כמעט לא שואלים מה שלומי ומה המצב, אפילו כשאני מספרת שעליי לעשות CT כמעט אף פעם הם לא שואלים - מה התוצאות. אני מעוניינת בתמיכה שלהם אך לא מספרת להם הרבה כי ההתייחסות אליי היא כאל כמעט בריאה רק עייפה יותר. איך לעניין אותם, לשתף אותם ולזכות בתמיכה מהם?
תודה
דלית2
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובוקר טוב דליה
אני כול כך מבינה אותך.נכון אני יותר צעירה ממך אבל עברתי מספיק בחיי. נכון משאת עוברת זה קשה מאוד ואת זקוקה לתמיכה מלאה אבל ילדים הם במרבית הזמן חושבים רק על עצמם בלבד. אני לא אפרט כמה פעמיים אני בוכה ומתחננת ליחס מהבת שלי במיוחד טלא עוזר כלום. את צריכה להיות חזקה ומתוך נסיון תתבססי יותר על חברות וחברים קרובים . תדברי עם ילדך והם חייבים לדעת שזה לא סתם עייפות. אבל אסור לך לקחת ללב אם הם לא יחשיבו לך כי הגוף פיזי ונפשי זקוק לחיזוק .
מחזקת אותך המון
הנרייטה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושלום דלית היקרה
צר לי לשמוע על מחלתך וכן התעצבתי לשמוע על בדידותך בתוך המחלה לפחות מול הילדים.
אין ספק שלילדים הרבה פעמים קשה להתמודד עם מחלת הוריהם.
את גם מציינת שהם תופסים אותך כבריאה וחזקה וכנראה מדחיקים את חומרת המחלה.
יתכן שגם ההדחקה של ילדייך וגם העובדה שאת לא כל כך משתפת אותם שמה אותך במקום שאת מרגישה בדידות וריחוק מצדם.
אני מצטרפת לדברי הנרייטה שכדאי לשתף חברות קרובות ואנשים קרובים (לא הזכרת בעל) אבל לא לוותר על שיתוף הילדים, גם תוכלי לשתף אותם בהרגשתך שאת חשה שאתם מרוחקים, שהיית רוצה יותר קרבה והבנה ו
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושלום לך דלית
צר לי לקרוא על כך שילדיך אינם מתעניינים במה שקורה לך ואינם שואלים למצבך. יתכן שזו הדחקה של הנושא כי איכפת להם. אולי זה כי אינם יודעים כיצד להתמודד. כל כל פנים, לדעתי כדאי שתשתפי אותם במה שעובר עליך, ותביאי את עצמך ומכאוביך. כי יתכן שאינם מודעים... התקשורת חשובה בין בני משפחה גם כאשר כולם בריאים, לא-כל-שכן בעת צרה. בד"כ כשמשתפים גם יש תגובה - ]פידבק.
בנוסף, אם יש לך חברה ידידה קרובה שאת יכולה לסמוך עליה, אפשר ורצוי לשתף אותה. יש סיכוי טוב שתזכי לתמיכה ועידוד.
היי חזקה .
אני שולחת אליך חיבוק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחולוורד מלמד, הנרייטה, ענבר ולכל מי שכתב לי -
התרגשתי לקרוא את התגובות שלכן, זה ממש מחמם את הלב. אני מנסה ליישם את ההצעות שקבלתי ולהיות יותר פתוחה עם הילדים. למזלי, יש לי בעל טוב ומתחשב שעוזר לי הרבה, אך גם לו קשה בגללי. כמה חברות טובות שיתפתי וזה באמת מקל עליי. כשניסיתי לדבר עם אחד הילדים הוא ניסה להקטין את הבעיה ולא כל כך קיבל את הקושי הרב שלי. ושוב, קשה לי להמשיך בשיחה אתו ו"להוכיח" לו שבאמת קשה לי. אני לא מפונקת אך חייבת לדאוג לעצמי ולנוח יותר מבעבר. מקווה שהמסר ייקלט אצל הילדים והם יפניימו את מצבי. דרך אגב, הנכדים שלי יודעי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחולדלית,
אולי פשוט תתני להם חומר על המחלה, על מנת שיבינו ולו במקצת מה עובר עליך.
צרי קשר עם האגודה למלחמה בסרטן, יש להם פעילויות רבות.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו