אנונימית243

אני מרגישה שהכל הצגה אני לא מצליחה להכיר אנשים חדשים,פתחתי פייסבוק + אינסטגרם העליתי תמונות יפות בים והכל....אף אחד לא עשה לי לייק לא הגיב. חיכיתי כמה שעות-כלום. מחקתי את הכל. את כל האפליקציות. אני מרגישה שהכל זה הצגה גדולה כל הרשתות האלה ממש שטויות! כל הדור הזה מקולקל , נמאס לי לחיות בדור הזה. הלוואי והייתי חוזרת לתקופה של פעם לפני כל הפורנו הזה!!!!!!!!! נהיה פשוט זווועההההה החיים כאן. הזנות הסקס הסמים! אני בת 24! לא מחוברת לכל זה. זה לא מעניין אותי. ולא מוצאת אנשים כמוני. ממש מבואסת! מקווה שעל הפוסט הזה מישהו יגיעוד...

נמאס לי שאני בת 24 ולא לומדת! לא עושה למען עצמי שום דבר. אין לי בגרות ולא מסוגלת להשלים , ואני מתה ללמוד משהו שלא מצריך בגרות. "מזכירות רפואית" אין את זה בעיר שלי ואני לא מסוגלת לעזוב לבד מפחדת מה לעשות? אני ממש עצבנית!

אין לי אנרגיות לחייך, אין לי כוח לשים לעצמי מסכה ולשמוח בכוח כשאין לי סיבות לשמוח: אין לי זוגיות,לא לומדת,לא מטיילת בעולם,רק עובדת בעבודה שאני מחבבת. אבל חסרה לי זוגיות אהבה תקווה משהו שיניע אותי אני רוצה להכיר בת זוג ולא מצליחה כי אני גרה בחור שאין שם כלום ולעזוב אין לי את כסף. נמאס לי מהמצב שלי אני מנסה באמת להתגבר עושה מדיטציה , מיינדפולנס, הפסקתי עם הכדורים ועכשיו רק עם "רגיעון".

הבוקר קמתי חולה עם וירוס,בחילות הקאות עשו לי בדיקה במרפאה ורעדתי מפחד כל הגוף שלי רעד... התחלתי להרגיש חרדה , כשהגעתי הביתה התקלחתי ולקחתי קצת רגיעון ... אני מנסה להיות אופטימיות עכשיו, להגיד לעצמי:"לא נורא,זה כולה בחילות ושלשולים יש גרועים מזה...זה עובר תוך כמה ימים". אני מנסה לחייך עכשיו , לקחתי ימי מחלה ועשו לי פרצופים ש"דפקתי את המערכת" אבל לא נכון - אני זקוקה למנוחה. אני רוצה באמת להרגיש טוב ואופטימית למרות שיש לי וירוס בגוף. מה אתם חושבים עליי?

'מה?חזרת? זה שוב אתה? חשבתי שלא תחזור יותר לעולם... לצערי חזרת. אז מה שלומך אדון דיכאון? באת לעשות שמח אצלי בלב? הנה...זה מצליח לך...תביט עליי הדמעות זולגות מעיניי מצער וכאב. וגם החברה שלך לא איחרה לבוא חרדה אני כל כך שונאת אותה היא אף פעם לא עוזבת אותי היא תמיד באה ברגע הכי לא צפוי דופקת לי על הדלת ונכנסת במהרה!!! "שלום לך.. נכון שרע לך? כן אני יודעת,תסתכלי כמה החיים שלך לא טובים..." ככה היא אומרת לי יום יום ומה אתה עושה מר דיכאון? יושב וצוחק איתה אני שונאת אתכם כל כך! הלוואי ולא הייתם חוזרים לעולם! היה לי שקט היתה עוד...

אני בדיכאון כבד כבר יומיים , יומיים שאני בוכה כל יום , שהמחשבות מציפות אותי , אני כועסת על עצמי שאני לסבית. כועסת שההתאהבות שלי לא הדדית. קשה לי שאף אחד לא מבין אותי , אין לי חברים בכלל! כולם נתקו איתי קשר. אני לבד,כל כך לבד שבא לי להקיא מעצמי עוברות בי מחשבות להתאבד , לקפוץ מאיזה קומה ולגמור עם החיים. אבל אין לי באמת אומץ לעשות את זה. אני יודעת שאלוהים לא היה רוצה שאתאבד הוא אוהב אותי מדי, הוא הציל אותי ממוות פעמיים בחיים שלי. אבל רע לי כל כך, כמה אפשר להיות אובססיבית לתשומת לב?! כמה אפשר לסבול מהפרעות של התקפי צחוק בלתי רעוד...