מתעורר לבוקר שלישי בבית החולים. שניות ראשונות של היסטריה, איפה אני בכלל, ולמה לבד? חזרה מהירה למציאות עם מפלי זיעה קרה שמתערבבים בים של דמעות, בכי היסטרי שלא ניתן לשליטה, כזה שמרגיש כמו הלב עוד רגע יוצא ממקומו. לא מבין בכלל את הרציונל, אם יש כזה, איך אני מרגיש כמו ילד בן 4, ואני בכלל "גבר" בן 40, איך נעלם לי החוזק שלי, כאילו לא היה, ובמקומו השתלט חוסר האונים שכמעט מוציא אותך מדעתך. שלושה ימים על קלונקס, לראשונה בחיי ובעקבות המלצה חמה של הרופאים, שזיהו את "משבר רגשי ענק", אבל זה רק מחמיר - במהלך היום אני מצליח "לשקר" די טוב, משחק א