אני המון שנים סובל מדיכאון וחרדות. בשלב הראשוני שהחרדה נכנסה לחיי, בגילאי ההתבגרות, הדיכאון נסב סביב בעיקר סביב הפחד ההיכרות עם הארון והקבלה שיש אחד כזה, דבר שמאוד הפריע לצבור ביטחון עצמי, שהגיע מעורער ולא יציב מעצם הגדילה בבית בו מערכות היחסים המשפחיות הרסניות ומלאות טראומות ילדות משלהם. בהמשך החיים, בעזרת טיפול פסיכולוגי הצלחתי לצאת מהארון, ואף עם הזמן, גם ממש לא להתבייש בקיומו. הפתיע אותי מאוד שהארון וכל מה שבניתי סביבו, במובן מסוים, ייתן אוויר ואהבה עצמית ברגע שאצא ממנו...להפתעתי...זה לא קרה...ולפתע נגלו בפניי החיים הנפשיים