בלוג לשפוך הכל על הנייר lost by demand פוסט שני ביום אחד? באמת? ולחשוב שרק אתמול דיברתי עם הפסיכולוגית… אז קרתה תקרית, תקרית שאני יודעת שהתמודדתי איתה די יפה, אבל עדיין אני מרגישה חסרת אנרגיות, אני מרגישה שבאיזשהו מקום יכולתי למנוע את הסיטואציה. אני תמיד מרגישה שבאיזשהו מקום, אני אשמה.. זה היה אמור להיות ערב נחמד, ערב של ישיבה עם 2 חברות, לשבת בבית, להירגע מהשבוע, לשתות…
בלוג לשפוך הכל על הנייר ורק הזמן מתקדם לו לא הייתי פה הרבה זמן, לא כתבתי, לא שיתפתי, לא פרקתי, לא בטוח שהרגשתי. אולי כן הרגשתי, הרגשתי קפואה, עצורה. בכל הזמן הזה שעבר, קרו דברים ולא קרה כלום. וזאת התחושה בעצם, תחושה ששום דבר לא קורה והכל קורה בו זמנית. העולם עצר אבל שכח להודיע לשעון שגם הוא צריך לעצור והשעון מתקדם, מתקדם בקצב שלו, בשקט שלו, מתקדם…
בלוג לשפוך הכל על הנייר סופרפוזיציה קוונטית לא מצליחה להירדם, יותר מדי מחשבות, על יותר מדי רגעים, שאופפות יותר מדי שעות שינה פוטנציאליות. רגעים נשכחים, רגעים כאובים, בעיקר הרבה רגעים של מה אם. חשבון נפש זה לא, או יותר נכון אולי, בעיקר הרבה אכזבה, השפלה, כאב. הייתי מגדירה את המצב בעיקר בילבול, בילבול אחד גדול. בפשטנות גמורה- סופרפוזיציה קוונטית מתאר מצב פיזיקלי כסכום של מצבים אחרים, מה שמסכם…
בלוג לשפוך הכל על הנייר בים השחור של הרגשות אני נחנקת. נחנקת מלהיות בבית עם המשפחה, נחנקת מחוסר העשייה, נחנקת מההמתנה הבלתי מוגדרת לחזור לחיים, לשפיות המעטה שעוד הייתה קיימת, אני נחנקת מהשוני והפער שקיים ביני לבין המשפחה שלי, אני נחנקת מחוסר ההבנה, אני נחנקת מחוסר היכולת לקבל, להכיל, לשלב, אני נחנקת עד אובדן אוויר להתקיים. אני מותשת. מותשת מאי היכולת שלי למצוא את המקום שלי, מותשת מאי…
בלוג לשפוך הכל על הנייר הרחבת הבידוד ותחושת הבדידות – פוסט דיוני פוסט מחשבתי. מאחר ואחרי השעה 12 כרגע, אכתוב כאילו כבר יום שישי (מאוד טכני מצידי, אבל אני מרגישה שיש צורך בריאליזים מובהק כרגע). אז מה שהדבר אומר בעצם, שמחר, ביום שבת, אני מסיימת את הבידוד. בידוד שהתחיל בחזרה מטיול, נמשך לתוך הימים החשוכים האלה וקיבל כבר כל כך כרבה צורות וגוונים שאני מרגישה שמכל העיסה הזאת הצבע היחידי שיצא…
בלוג לשפוך הכל על הנייר בין חלום לאשליה השברים שלי. השברים שהפכתי להיות מאז שריסקת אותי, מאז שאיבדת אותי או איבדתי אותך או איבדנו את שנינו או בעיקר איבדתי את עצמי. השברים האלה מסרבים להתאחות כבר המון המון זמן… ההבנה שאתה בין אובססיה למשהו לא מוסבר שהגוף צמא אליו, שהמוח צריך כדי להמשיך לפעול, שהנשמה צריכה כדי לעבור יום ועוד יום ועוד יום. ולא משנה איזה פלסטר…
בלוג לשפוך הכל על הנייר המתנה , אך למה? ממתינה. ממתינה לפסיכולוגית, ממתינה לפסיכיאטרית, ממתינה לטיול, ממתינה להורים, ממתינה לחברות, ממתינה לו, ממתינה בעיקר לי. אף אחד לא באמת מספר כמה קשה זה לחכות, כולם תמיד מספרים כמה קשה זה לעשות. אבל הדבר הקשה מכל הוא להמתין שמשהו יקרה. להמתין בלי היכולת לעשות שום דבר בעצם פרט לזה. אז אני ממתינה, ממתינה שמשהו יקרה – בסביבה שלי, לסביבה…
בלוג לשפוך הכל על הנייר נפילה חופשית רגעים של טוב, של היי, של התרוממות רוח, של משמעות, של רגש, של אושר, של שמחה, של תקווה, של אשליה שנופצה. בין הגעגוע לאובססיה, לשיגעון, מצאתי חלקיק קטן שהיה נקי מכל הרעש. נקי מהעבר. נקי מהעתיד. נקי מכל השלכה של ההוויה שלי. הידלקות? משיכה? הבטן מתהפכת, המחשבות מתמלאות באדם אחד שפתאום גורם לי לחייך, שפתאום גורם לי להשקיע, שפתאום…
בלוג לשפוך הכל על הנייר לבד כשאלך.. זה מה שאשאיר אחריי. פיסות קטנות של חלקיקי קוד שהיו הנפש שלי, הרגש שלי, הלב שלי. חתיכות קטנות גדולות של מי שאני. מי שהייתי. מה שעשיתי. הסיפור שלי. כשאלך.. אני לא יודעת מה תרגיש. אם בכלל. אם תבכה, אם תתאכזב, אם יכאב, אם תדע בכלל. אם תרגיש שהלכתי, אם תרגיש שהפסקתי, שהפסקתי להיות. כשאלך.. מי יודע מה יהיה…
בלוג לשפוך הכל על הנייר התחלה אז החלטתי לכתוב בבלוג.. לכתוב בעיקר לעצמי, בעיקר להוציא את מה שקבור, לגרש את השדים או לחיות איתם בשלום, מה שיבוא קודם. אני עוד לא מוכנה לפתוח, לשתף, להגיב, לענות.. יותר בשלב הזה של להבין את עצמי, של לשקם את עצמי, של לנסות בכל דרך אפשרית לאהוב את עצמי, להיות בשביל עצמי. אחרי מרדף כל כך ארוך ומתיש בחושך,…
