היי אני לא ממש בטוחה מה אני עושה פה ועד כמה זה יעזור אבל החיים לימדו אותי שאם לא מנסים לא יודעים, דבי זה לא שמי, אני פה כי קשה לי אני רק ילדה בת 18 ואני כל כך מפוחדת מהחיים, בגיל 13 הוצאתי מהבית למסגרת של רווחה וכשהגעתי לגיל 18 הגיע סופי במסגרת ואני לא יודעת איך זה לא להיות במסגרת עד לא מזמן היה לי בית ספר.. עבודה.. עד שהקורונה הגיעה ועכשיו גם אין לי עבודה, הקורונה לקחה ממני הרבה דברים ואחד מהם זה את השמחה שלי ובמקום זה הגיעה חרדה, כאב, דיכאון, אני כל כך לבד ואין לי אף אחדד בעולם חוץ מאת עצמי וגם עם עצמי אני לא מסתדרת אני כל כך פוחדת