השאלה מכוונת לכל מי שיצא מהבית בשביל לגור לבדו,
איך עשיתם את זה,איך הודעתם להורים שלכם, איך הם הגיבו? יש לכם טיפים?
עכשיו כן כן אני יודעת זה לא ממש קשור לדיכאון וחרדה אבל בבקשה תישארו איתו דקה כאן
המערכת שלי בבית עם המשפחה היא כרגע מאוד שברירית אבל פעם זה היה נוראי וזה בין הגורמים המרכזיים לדיכאון שלי (אני לא אכנס לפרטים טוב? (`・ω・´) ) וזה דיי גרם לי להבין שאם אני רוצה להחלים ולגדול כמו שצריך, אני צריכה לצאת מהבית כי כל פעם שאני פה אני לא מרגישה בטוחה, הטראומה צוחקת לי בפנים וכל הזמן גורמים לי להרגיש חרא עם עצמי. אבל הקטע הו
קצת על עצמי
כל העניין הזה קצת משונה,לא?
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
התגיות שלי
דיי מוזר לא?
אני לא ממש מבינה בכל העניין הזה של בלוגים אבל זה יהיה פחות או יותר כל מה שאני ארגיש שאני רוצה להגיד אבל לא רוצה להספים את השאלות של קהילת דיכאון וחרדה. למרות שזה תכנית שלי ואני אמורה להתנהל איך שאני רוצה (בהתאם לחוקים של הפורום כמובן) אני עדיין מרגישה סוג של חובה לא להיות מעצבנת אז אני אשתדל ^^
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Canniiii
כל העניין הזה קצת משונה,לא?
חבר קהילה ·30.9.2020
אני לא יודעת אם אתם חוויתם את זה פעם אבל...
אי פעם הרגשתם גועל ממגע אנושי? זה לא ספציפי אנשים זרים או איזה קבוצה ספציפית, זה פשוט לא משנה מי נוגע בי וכמה קרוב הוא יהיה אליי אני עדיין מרגישה גועל,זה קשור לדיכאון? אולי זה טראומה? למרות שזה דיי מאוחר מדיי בשביל טראומה כי זה קרה מלפני מלא זמן..
אבל הנקודה שלי היא, האם זה נורמלי,האם מישהו חווה משהו דומה,מה אני אמורה לעשות?
-
Edit
מה זה הכאב הזה אחרי פגיעה מוחיתחבר קהילה · 30.9.2020זה היה לך תמיד? זה נשמע קשור לוויסות חושי... כלומר שהחושים מתפקדים בצורה לא מאוזנת. זה יכול להופיע בצורה של דחיה וחרדה ממגע, כי זה כ"כ מציק ולא נעים... זאת נטיה מולדת אבל יש אסטרטגיות להתמודדת איתה: שיהיה מגע שאתה יוזמת, אף פעם לא בהפתעה ולא מאחורה, מגע עמוק ואיטי ולט קל ומרפרף, להרגיש מתי יותר ומתי פחות... למשל, הבת שלי, אוי ואבוי ומי שמעיז לנסות לגעת לה בקצה לה בסדין של המיטה על הבוקר... זה יכול להגמר במכות. אבל מעצמה אני שואבת ממני חיבוקים... חוץ מזה, יש דרכים לגרות את החוש הזה. אני הייתי ממליצה ללכת לריפוי בעיסוק. אבחון, -
Edit
מה זה הכאב הזה אחרי פגיעה מוחיתחבר קהילה · 1.10.2020רק ברעיון זה מגעיל? איך התחושה הפיזית? -
Edit
מה זה הכאב הזה אחרי פגיעה מוחיתחבר קהילה · 1.10.2020זה מאוד מתאים לתחושתיות יתר. הרגשה חזקה מדי אז שזה לא נעים ולא נסבל. את צרגיש את זה פיזית, אחרת. זה אמור להיותץ נעים, אבל זה לא, זה באמת לא. אם זה מה שיש לך, כל ההרגשה של "טמאה" ו"מלוכלכת" היא פרשנות שלך, שאולי נסמכת על אמונות השקפות וחוויות קודמות. רק פרשנות. זה "תקלה" פיזית לגמרי, יש אנשים שיש להם תחושתיות יתר בראיה, ואז את ימצמצו מכל אור. ויש כאלה בשמיעה, ואז כל רעש יקפפיץ אותם. יש כאלה בטעם - וקשה להם מאוד עם תיבול. ויש הפוך - תחושתיות חסר, ילדים שמחפשים לחוש כי המגע לא מספיק להם. אז הם רצים ומחבקים חזק מדי, או רודפים את ע -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 2.10.2020שלום לך יקרה, התשובה לשאלה שלך היא מורכבת. באפן טבעי אנחנו לא אמורים להיגעל מאנשים אחרים...מגע בעיקר אם הוא מגיע ממישהו אהוב אמור להיות נעים ומספק. גועל היא תגובה נורמאלית - הישרדותית שנועדה להרחיק אותנו מדברים כואבים/מסוכנים ומאיימים. נוצרנו עם יכולת טבעית ובריאה להרגיש גועל. לדוגמה, אם לא היה פועל אצלנו מנגנון הגועל היינו מסוגלים לאכול דברים מקולקלים ולא בריאים. כאשר אדם מטפח בבגרותו גועל כלפי דברים סימן שקרו דברים בהיסטוריה של הילדות שלו שלימדו אותו שהדבר הספציפי הזה עלול לפגוע בו. לפעמים טראומות ילדות מתפרצות פתאום ומתבטאות בתגוב -
Edit
קוביי החיים הם יפים אבל קצרים ומחוכמתנו להפיק מהם את המירבחבר קהילה · 3.10.2020עד היום כנראה היית בהדחקה , וברגע שזה צף אצלך התעורר הבך תחושת הגועל -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 4.10.2020הי יקרה, יכולות להיות הרבה מאוד תשובות לשאלה מדוע עכשיו? בכדי לענות על זה צריך להכיר אותך ולהבין מה קרה בזמן האחרון ש"העיר" את הדברים. לפעמים אילו לא דברים עמוקים במיוחד - זה יכול לראות סרט שראית, ריח שפגשת, אדם שהזכיר ואולי אפילו בגלל שהתחלת לחשוב על זוגיות או על משהו אינטימי יותר ברצינות. מצד שני אני לא יודעת אם יש צורך להעמיק בשאלה הזאת - הייתי מקדישה אנרגיה גדולה יותר לטיפול שאת מתכוונת להעניק לעצמך בכדי לשחרר אותך מדברים שקרו וממש ממש לא היו צריכים לקרות בחייך. העובדה שהדברים עלו עכשיו מסמנת לך שאת עדיין ב"הישרדות" וחייך מתנהלים -
Edit מכירה את החויה שלגועל ודחיה במיוחד כלפי אנשים מסויימים שהיו מאוד פוגעניים כלפי בילדות. לפעמים אני לא מרגישה שאני כועסת עליהם, או מפחדת או פגועה אלא פשוט נגעלת בטרוף. הייתי פעם אצל מטפלת וספרתי לה שכך אני מרגישה כלפי אמא שלי (שאין לי קשר איתה) והיא לגמרי לא הבינה מה הקשר גועל.. ההסבר שלך, אורית, ממש עשה לי טוב. תודה! -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 5.10.2020תודה דרדסית יקרה.... איזה כייף לדעת שמילים יכולות להרגיע ולגעת ...
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו