צופיה 0

החיים לא צפויים: היי לאנשים שאכפת להם ממני אני כותבת את השורות הבאות: אני אחרי אישפוז פסיכיאטרי בכפייה שזו חוויה לא נעימה בכלל ואף גורמת לסוג של טראומה בחיים אני עברתי גיהנום באישפוז אבל זה לא נגמר בזה כי כשהשתחררתי היתי צריכה להתמודד עם כל מה שעברתי לבד וזה הכאב הכי גדול שאדם יכול לחוות אתה נמצא במצב שאם לא תדאג לעצמך אף אחד לא יעזור ויפנה את עצמו לעזור לך החיים האלה לא צפויים אני כרגע במצב שאין יום שעובר עלי בלי בכי קורע לב שאני רק נגמרת ממנו אני לא מצליחה להמשיך לכתוב קשה לי כואב לי ....

ם האישפוז שלי : אני כרגע מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי רע לי פה ממש ממש אני באתי מרצון לקבל עזרה כי הרגשתי רע מאוד וגם בגלל שהפסקתי טיפול תרופתי אך העזרה שנותנים זו הפוכה לגמרי ממה שאני זקוקה לה באתי. מרצון והפכו את זה לכפיייה למרות שאני לא פסיכוטית ההתנהגות פה משפילה הצוות בלחץ מטורף והמטופלים סובלים מכך אני רק מנסה להבין אם לא יקרה משהו חריג לא יתייחסו אלי כשאני במצוקה אני שואלת רציני מה עושים במצב כזה ?? הם כביכול רמזו לי שאני חופרת להם אבל קשה לי ואני צריכה תמיכה חזקה יותר מה עושים??

היי היי עולם אתה יודע שאני לא בתקופה טובה כרגע אני עוברת משברים מכל מיני סוגים כאב שאי אפשר להסביר ממה הוא התסכול הוא גדול מאוד לצערי התוצאה לא חיובית בכלל במקום לגרום לצער ולכאב לרדת מעט אני ההפך אני מכאיבה לעצמי יותר זה כואב לי גם בגוף וגם בנפש יותר אבל אני יודעת שאם מגיע לבנאדם איזו שהוא כאב צער הוא בטוח יכול לעמוד בו לכן רציתי לשתף אותך עולם ברעיון שאני בטוחה שתשמח שחשבתי עליו ואלווי והוא יעזור לעוד אנשים שנמצאים במצב שלי אני רוצה שאף אחד לא יכאיב לעצמו כי סבל וכאב תמיד יש ואין שום סיבה בעולם שאדם יכאיעוד...

הכאב שבי: אני בדרך לעוד יום עבודה לשיגרה שהיא לא שיגרה רגילה לעולם שכולו כמעט מושבת אני יושבת וחושבת מהיא סיבת קיומי בעולם יש לי הכל בית,כסף,עבודה,חברות,משפחה- שקצת קשה לי איתה -אבל זו לא הסיבה לכאב למרות זאת אני חיה עם הרגשת כאב גדולה חוסר חשק לחיות,יאוש הרגשת סבל בלתי פוסקת ובכל זאת אני נלחמת בכל כוחי להמשיך לחיות ולנסות לחיות את החיים אם טיפה פחות כאב ולהנות ממה שאפשר להנות יש אנשים טובים בדרך שרוצים לעזור,אך משהו בתוכי עוצר אותי מלקבל מהם עזרה זה בא ממקום שאני לא יודעת אם אפשר מתי שהוא לגרום לכאב ולסבל לעבור מעט עוד...