אני בן 24 מתמודד עכשיו עם אבל של קרוב משפחה נוסף ששם קץ לחיים שלו
ונכנסתי לדאון רציני אני בן 24 בלי חברים בכלל מרגיש בודד מאז ומתמיד קשה לי להבין קודים חברתיים והורים שלי עם כול הכבוד אליהם על הרצון לעזור לי מאוד כובלים אותי
אני בצומת דרכים בה אני מנסה להשתחרר מ"חיבוק דוב" שלהם ולעבור לגור במקום חדש ורחוק מהם ולהתחיל את חיי מחדש ואני כולכך מפחד אני לא יודע איך ובמה להתחיל ראשון
אני לוקח נוגד חרדה טבעי (נרבן) במשך כשבוע וזה פשוט מעייף אותי
אני רק רוצה להכיר כמה חברים עיניים שלי מפוצצות בדמעות אחרי שנים שלא בכיתי
אובחנתי לא מזמן עם AD

אלייה יקר, אני בהחלט מבינה לליבך. לכל אחד מאיתנו יש "אנשי סמכות" (אם אפשר לקרוא לזה ככה?) מעברנו שגרמו לנו לרגשות קשים ואולי אפילו טראומטיים. נסיבה לכך היא שכשאנחנו ילדים אנחנו תלויים בדמויות האלו וכאשר מטפלת בעיסוק נוהגת בך באופן לא מותאם ופוגעני כילד אין לך ככ מה לעשות - אתה כלוא בסיטואציה. והטראומה הזאת נסחבת לבגרות. ההבדל הגדול בין אז להיום הוא שהיום אתה בוגר - אם מישהו נוהג בך שלא באופן מותאם או פוגעני אתה יכול לקום וללכת ולהבין שזה שלו -לא שלך....
זה כמו שאדם שהמחנכת שלו לא התנהגה אליו יפה לא ילמד באוניברסיטה מקצוע שהוא רוצה כ
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו