אני בת 17.5, שנתיים וחצי עם אנורקסיה שהחמירה בשנה האחרונה ובלי מחזור שנתיים וחצי. אני כ"כ מיואשת. אני במשקל הכי נמוך שהייתי בו, ואפילו את המשקל האמיתי שלי לא יודעים כי אני מרמה בשקילות. אפילו עם המשקל הנוסף בשקילות אני בתת משקל מסוכן ואני לא יודעת מה לעשות. ההורים שלי ממש לא רוצים שאגיע לאישפוז (וגם אני כמובן) אז החליטו שמעכשיו הם משגיחים עלי בבית ואני לא מסוגלת עם זה. האנורקסיה חזקה ממני ונמאס לי להיתפס ע"י אמא שלי ולאכזב אותה כל פעם מחדש אבל אני פשוט לא מסוגלת להפסיק עם האימוני ספורט ואני בחיים לא אהיה מסוגלת לאכול את התפריט. איך אפ
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
לא יודעת כמה אני יכולה לעזור.... אבל אכתוב שקראתי וממש היה לי עצוב לקרוא על זה שאת נמצאת במצב כזה שאת רוצה לעזור לעצמך אבל לא מצליחה ולא יודעת איך.
אני חושבת שזה מאוד קשה לעמוד במסגרת ששוברת את כל החוקים שבנית לעצמך. קשה אבל לא לא אפשרי.
ואני חושבת שלפני שאת מנסה להיות כנה עם אחרים לגבי הרגשות שלך והמחשבות שלך, תנסי להיות כנה יותר עם עצמך. לתת לנתונים החיצוניים להיות נטרליים, עובדתיים, שיידעו בדיוק באיזה מצב את נמצאת, שתדעי גם את באיזה מצב את נמצאת, גם אם זה לא הכי מובן בשכל וברגש (לנסות להפסיק לרמות, ואם את עושה אימונים או משהו
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי יקרה, אפשר להרגיש מתוך תיאורייך כמה הפרעת אכילה חזקה ומשתלטת, ומהמקום הזה מגיעים השקרים, ההסתרות, היאוש והקושי. זה באמת מאד קשה לצאת מהפרעת אכילה, ולוקח זמן, אבל עם הטיפול הנכון זה בהחלט אפשרי, בייחוד שאת מאד צעירה. יכול להיות שהמסקנה של האשפוז הביתי תהיה שזה באמת לא מספיק, שאת צריכה טיפול יותר עוטף ומחזיק כדי להצליח להילחם בקולות החזקים של הפרעת האכילה. אני מצטרפת להצעה לנסות ולשתף בפתיחות את הורייך ואת אנשי המקצוע, על מנת שיוכלו להתאים לך את הטיפול הנכון והמדויק עבורך. שיהיה בהצלחה! תמשיכי לשתף אותנו...
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו