יש תקופות....

מפחד לחשוב שאולי אני כבר לא אוהב את אישתי

מפחד לחשוב איך החיים יראו בלעדיה

מפחד לחשוב מה יהיה עם הילדים, מה זה יעשה להם

טוב אז נראה לי שהכל נדפק ברגע שעברתי התעללות מינית ע"י מישהו מהמשפחה , לא חד פעמי, אני זוכר כמה פעמים ובטוח הדחקתי עוד כמה....

ילד ביסודי מבקר אצל סבתא שלו ואז שם במקום הכי "בטוח" לכאורה קורים דברים מזעזעים, לא רוצה לפרט אבל היום אני רק מבין כמה זה עמוק כמה זה קשה כמה זה שורט וכמה זה ידפוק לאותו ילד תמים את החיים, אבל כנראה כך רצה הגורל איך אומרים הכל לטובה ויש דברים נסתרים שלא מבינים, אז נשאר להאמין שבסוף יהיה טוב 

מאז שאני זוכר את עצמי יש לי בעיה עם מסגרות, ביסודי מבריז מהשעורים, בחטיבה "מאחר לאוטובוס" , לא הספקתי להגיע לתיכון כי בכיתה ט' החלטתי שאני לא ממשיך ונשארתי בבית, התחלתי לעבוד במקום ללמוד, לצבא "התגייסתי" בדיוק לכמה דקות ואחרי תהליך של שנה וקצת (כל הזמן הזה לא הייתי בצבא) דאגתי לצאת משם, בעיה עם מסגרות!!!! לא מצליח לאכול את זה...

אח"כ מתחילים החיים האמיתיים וצריך עבודה נורמלית אז הלכתי ללמוד מחשבים, התחלתי לעבוד ואחרי זמן מה התחלתי להבין שיש לי קושי עם אנשים היררכיה ומסגרות אני לא מצליח להשתלב בתוך כל הסלט הזה, החיים ממשיכים מתחתנים מבי

יופי אז סיפרתי למעסיק שיש לי חרדות ודיכאון !!! אבל זה לא עוזר לי אני עדיין מרגיש חרדה ולחץ מול אנשים שאני עובד איתם איך אפשר לעבוד כך?!?!?!

לא מצליח להביא את עצמי את הידע והמקצועיות שלי לידי ביטוי כי אני פשוט מתנתק!! מה החיים רוצים ממני, מה אני אומר לעשות ??

באמת שניסיתי את כל האפשרויות הקיימות , הלכתי לסדנאות לדיבור בפני קהל, פסיכולוגים, פסיכודרמה, סיפרתי למעסיק, פתחתי את העניין לפני חברים קרובים, מה עוד אני יכול לעשות, זה כאילו נחתם הגולל עד סוף ימיי אחיה עם ההרגשה הזאת. רוצה אבל לא יכול, אני נאלם בעל כורחי, צופה בעצמי מהצד ולא יכול ל

החלטתי לשחרר ולשתף את המעסיק שלי במה שעובר עליי, זה עבר בשלום אבל זה היה קשה ומביך ברמות ... 

טיפול בזריקה לאזור הצוואר 

נשוי עם ילדים, עובד במחשבים,נמאס לי מהחיים,אין לי כח להתמודד עם הלחץ חרדה ואחכ דיכאון, לא מטופל בכדורים כי אני מפחד מזה מאוד, גם לא מאובחן כי מתבייש לחשוף ולאן זה יגרר....