כלום

היי חזרתי, אחרי תקופה מאוד גדולה שלא כתבתי כלום ולא הייתי פה חזרתי.
אני לא יודעת עם זה מפחיד שחזרתי וזה אומר שאני שוב כמו פעם או שזה טוב .
קשה לי ממש קשה ברמה שאי אפשר לנשום.
מפחיד אותי לחזור להרגלים ישנים מפחיד אותי שאני שוב יושבת וכותבת פה . 

היי אז בעצם היום סוף סוף נראה לי שאני משחררת מעצמי ,עבר עליי תקופה קשה הייתי לבד והרגשתי לבד ורציתי לוותר . אבל לא ויתרתי וזה טוב נכון?

החלטתי לשחרר את הכל מסיבה טובה אוליי ככה אני באמת ירגיש יותר טוב עם עצמי?

אני כבר תאמת לא יודעת מה עדיף לעשות כולי באיזה תסביך אחד גדול 

היי, חזרתי אחרי תקופה שלא כתבתי פה .

אני בזמן האחרון לא יודעת מה קורה איתי אני מתרחקת מכולם . שוב. 

אני נסגרת מול כולם . שוב.

אני מרגישה שמוותרים עליי . שוב.

עם המשפחה הפסקתי לדבר .שוב.

ישנה רוב היום . שוב.

כמו לופ שלא נגמר ואני רק רוצה שיגמר כבר ,כי אני כל כך עייפה נפשי וזה משפיע גם פיזי .

קשה יותר מידי כבר , בלילות המחשבות באים ולא עוזבים ואז בקושי ישנים אז רוב היום אני ישנה ואנשים לא מבינים למה ולי קשה להסביר.

כי גם אני לא מבינה מה עובר עליי , אני באמת באמת לא יודעת .

ואין לי שמץ מה לעשות יותר כי נראלי אני מוותרת .

אמ היי , הרבה זמן שלא הייתי פה ,הרבה זמן של מחשבות ותקופה לא טובה שחוזרת לה .

הסיוטים חזרו להם בלילה . קשה לישון  בלילה אז ישנים ביום ואז הכל נהפך לבאגן אחד גדול .

בזמן האחרון התרחקתי מכולם כי באלי שקט ,מהמשפחה , מהחברים ,מהאחים שלי ואפילו מעצמי .

השקט הזה שאף פעם לא היה ואני מנסה שיהיה , אני מאשימה את כולם בבעיות שלי. בזמן שבעיה אחת גדולה לא פתרתי עדיין וזאת אני .

קשוח הייתי אומרת ..

אבל פשוט אין כוחות להתמודד יותר עם המציאות מבינים ? 

הרגשות אשם אכלו אותי  מבפנים .. 

הרגשות האלה של אני לא מספיק טובה , הרגשות האלה ממילים של אנשים .

וויתרתי לעצמי ,וויתרתי כי אין לי את הכוח להמשיך .

העייפות אכלה אותי ונשאבתי לזה שוב , לתקופה של פעם ,תקופה של בדידות .

הגעתי לבית חולים ,מרוב הרבה מחשבות וחום גבוה התעלפתי .

שלא תבינו לא נכון , אני שונאת את התחושה הזאת של החולשה , אבל לפעמים כבר אין כוחות מבינים ? אין את הכוחות להמשיך ..

יום לא פשוט עבר עליי .. הרגשתי ממש לבד יותר מתמיד .

שונאת את התחושה הזאת של הלבד ,כל המחשבות תוקפות אותי ישר ,מרגישה כאילו אני נחנקת .

הייי .. איזה שבת מחורבנת הייתה לי , אני על חוסר שינה מרוב הכל לא נרדמתי חשבתי לקחת כדור שינה אבל אני יודעת שעם אני יקח זה יחזור לתקופה של פעם .

פעם הייתי בתקופה גרועה יותר מעכשיו, הייתי מרגישה רגשי אשם על הכל ,ואיך אפשר לא להרגיש רגשי אשם ? בלישון , הייתי לוקחת כדורי שינה וכל היום רק ישנה  

אבל יצאתי מהתקופה הזאת הבטחתי לעצמי לא לחזור לזה שוב .. 

אבל יותר ויותר ימים עוברים ואני רוצה לחזור לקחת אותם לחזור לישון ולהתנתק מהכל ..  אני מפחדת שאני יגיע לנקודה הזאת שכבר אני לא יצליח להילחם ואני אשבר . 

אני יודעת שכרגע אני לא אחזור לזה לתקופה המג

אוף , אני לא יודעת מאיפה למצוא את הכוחות האלה , הכוחות האלה שכבר עזבו אותי .

התעייפתי וויתרתי ..הגעתי לבית חולים אחרי שהתעלפתי אני כניראה במצב לא טוב ולא רציתי להגיע לזה נשבעת , לא שמתי לב ששקעתי  ושקעתי ועכשיו קשה לקום .

אבל מאיפה אפשר למצוא את הכוחות ? יש לי חוסר בברזל ואני צריכה כדורים , לא מספיק שיש לי כדורים לדברים אחרים דוחפים לי עוד .

נמאס מהכל והינה רק מלכתוב אני עייפה עוד .

אני לא מרגישה טוב . ממש לא טוב . כמעט כל היום ישנתי זה מצחיק לחשוב שאת כל הזמן שיש לי רק ישנתי .אבל מי אמר שרק בגלל שאני לא מרגישה טוב אני ישנה ? אולי זה בסך הכל בריחה מהכל ? כי אני לחוצה ,כי אני בוכה ,כי אולי אני לבד .

למה אף אחד לא שם לב שפתאום ״עייפה״ או ״לא מרגישה טוב ״ זאת משמעות קצת שונה . בכיתה תמיד המשפט המוכר שלי זה אני ״עייפה שחררו ״ אבל זה מצחיק כי אף אחד לא מבין מה המשמעות של זה . 

לדעתי אני מיואשת , לא באלי להתמודד עם הדברים כמו שהם אז אני בורחת . 

היום בבית ספר התחלנו לעשות חזרות לבגרויות .יצאנו להפסקה וקיבלתי התקף חרדה הרגשתי כאילו כולם שומעים את הדפיקות לב שלי כאילו כולם רואים  כמה קשה לי לנשום .

לפעמים שאני מקבלת התקף חרדה זה מרגיש כאילו עוד קצת ויקחו ממני את הנשימה , הייתי רוצה לפעמים שיקחו ממני אותה .

שאני פתאום מקבלת את ההתקף הזה אז אני מבינה שאני באמת חייה למרות שאני מרגישה מתה .

התחלתי לקחת כדורים אבל אני שונאת את זה ,תחושה שמישהו מתעסק לי במוח . 

אני מרגישה שאני נשברת מבפנים, ניסיתי להפסיק את הכאב הזה ולצערי לא הצלחתי רק רציתי ללכת לישון ולא לקום ..

אני כל הזמן אומרת לעצמי שעוד קצת וישמעו אותי שאני לא רןצה להיות פה עוד קצת ..

אבל בנתיים אני פה רק בשביל המשפחה שלי אבל ממש חרא לי 

היי... שוב חזרתי לפה ..

היום חזרנו ללימודים ויש כל כך הרבה מבחנים בחודש הזה מתכוננים  לבגרות ..

אני שמחה שחזרנו ללימודים  ככה המחשבות עסוקות רק בזה ולא בדברים אחרים ..

אבל הינה מגיעה הלילה והמחשבות הנוראיות חוזרות לפעמים באלי לוותר רק בגללן זה קשה באלי לישון כמו כל אחד נורמאלי