דכאון זו מילה כבדה מידי, אבל אין כאן פורום תסכול, אבל מה שמוביל דכאון,זה התסכול,התסכול הזה שנוחת עלייך ,התסכול הזה שבא ואומר לך, כל מה שרצית, תשכח מזה, אני פה בשביל להרוס לך הכל.
מאיפה מתחילים? לא תמיד מהתחלה,אני אתחיל מהסוף. 3 מכות נחתו עליי השבוע, קרוב משפחה מאושפז במצב קריטי, תפקיד שרציתי תמיד והוא יחיד במינו לא התקבלתי, ואני מתוסכל מינית.
כל מי שמכיר אותי,יודע שאני חזק,פיזית ונפשית, רוכב על אופנועים, מקועקע מתעסק באומניות לחימה, מה שידידה שלי הגדירה, גבר גבר, אבל הגבר הזה מתחיל להשבר, הוא מתחיל לקרוס, והידיעה הזו שאני, שתמיד נמצא שם בשביל אחרים, ואין אף אחד בשבילי, פשוט הורגת..
התפקיד-מכירים את זה שיש לכם פנטזיה להיות רמבו, אז אני הייתי כזה, למשך תקופה, ואז הרסיס ברגל ריסק את התקופה הזו, שנתיים של מאמצים פיזיים,פיזו, ומלחמות עם רופאים שלא נותנים לך סיכוי, ואומרים לך, ללכת עם מקל זה לא כזה נורא, אבל אני, אני יודע מה אני יכול ומסוגל, אני יודע מי אני, אז כן, נלחמים, נלחמים בשדים שלך,נלחמים בהכל, ובסוף מנצחים.אז ניצחתי את הרסיס,ואז מגיע הזימון ליחידה, חודש של כאבים פיזיים, נפשיים,ואז המכתב,אנחנו שמחים לבשר לך שהינך עובד למיוני היחידה, מה שאומר שאתה עכשיו אחד מהם, האנשים שאתה נושא אלייהם עיניים.
ואז מגיע הפסיכולוג, ועל סמך כמה שאלות קובע שאתה חצי פסיכי,חצי משוגע, ומי מתווכח עם פסיכולוג?????והנה עוד חלום התנפץ!!!
ואז מגיעה הידיעה, הקרוב משפחה שלך שוכב בבית חולים,כואב וסובל,ואתה עומד מהצד ומה תעשה, חוץ מלהגיד מילים מפגרות וחלולות, כמו יהיה טוב, אין לך הרבה,ותה נשבר עוד קצת מבפנים.
ואז אתה מגיע הביתה, לאישה שלך, לאישה שתהרוג למענה, שתמות בשבילה, ומה אתה רוצה, קצת חום ואהבה, ואני מבטא את זה במין,והיא לא במצב רוח, אין לה חשק, אלפי שיחות ניהלתם, על זה שהיא לא מוכנה לממש פנטזיות(ואני לא מדבר על שלישיות), שהסקס נהייה מכני, אתה נהנה, אבל פחות, ואתה אוהב אותה כל כך, אבל היא פשוט לא שם, ואתה חופר לה אם הכל בסדר, אם משהו עובר עלייה, והיא מסתכלת עלייך עם העיניים היפות האלה והחיוך המקסים הזה ואומרת לך:"הכל מעולה".
וכאן אתה נשבר, כי אצל כולם הכל טוב|(או נראה טוב) ורק אצלך ,כל יום שעובר,אתה פשוט נשבר עוד קצת, ועוד.
אין לי פתרון לשום מצב כרגע, אולי חוץ מלבגוד,אבל אני אוהב אותה כל כך, והידיעה הזו שאתה נמצא במצב לא קל, ואין י שיחזיק אותך, זה רע, זה כואב.
אני מבטיח דבר אחד, שיגיע זמני לעבור לעולם הבא(לפחות עוד 80 שנה), הראשון שאני סוגר איתו חשבון זה מרפי.
החפירה הזו הייתה יותר בשביל לפרוק, ואולי בכלל כתבתי לעצמי..
דכאון זו מילה כבדה מידי, אבל אין כאן פורום תסכול, אבל מה שמוביל דכאון,זה התסכול,התסכול הזה שנוחת עלייך ,התסכול הזה שבא ואומר לך, כל מה שרצית, תשכח מזה, אני פה בשביל להרוס לך הכל.
מאיפה מתחילים? לא תמיד מהתחלה,אני אתחיל מהסוף. 3 מכות נחתו עליי השבוע, קרוב משפחה מאושפז במצב קריטי, תפקיד שרציתי תמיד והוא יחיד במינו לא התקבלתי, ואני מתוסכל מינית.
כל מי שמכיר אותי,יודע שאני חזק,פיזית ונפשית, רוכב על אופנועים, מקועקע מתעסק באומניות לחימה, מה שידידה שלי הגדירה, גבר גבר, אבל הגבר הזה מתחיל להשבר, הוא מתחיל לקרוס, והידיעה הזו שאני, שתמיד נמצא
