אני בחוץ. אני מהצד ששומר עליכם, אבל שוכחת לשמור על עצמי. כשאני על מדים עם היחידה שלי יש לי רעל בעיניים, לא מעניין אותי כלום חוץ מלקפוץ ראשונה לאש ולהציל. לא בשביל תואר הגבורה אלא כי זו המהות שלי, לא סתם בחרתי במקצוע הזה לפני מעל עשר שנים. ועכשיו בתקופה הזו דווקא כשאני בבית אני פוחדת יותר, בשניה שאני נכנסת הביתה הגוף שלי רועד ואני לא ישנה בלילות. אז איך זה שדווקא בחוץ אני לא פוחדת ובבית כן ?
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
אני לא ממש יודע למה, אולי את יודעת?
אולי כי בחוץ את עסוקה ומוסחת ובבית הרגשות יוצאים
אל תתכחשי לזה, תני לזה מקום, זה חלק ממך וזה בסדר
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוכל הכבוד לך על מה שאת עושה! זה לא מובן מאליו בכלל.
את שואלת איך זה שבחוץ את מתפקדת ולא פוחדת ואילו בבית את פוחדת. יכול להיות שבחוץ את חלק מקבוצה, את עסוקה בעשייה עם מטרה, דבר שמחדיר בך משמעות, את מרגישה נחוצה ואת פועלת למען. כל זה מאוד מחזק.
לעומת זאת, בבית זה כמו להתפרק אחרי הרבה עשייה, בבית את במציאות אחרת.
תודה לך על כל מה שאת תורמת לנו ❤
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני עם חרדות אתמול היה אצלנו 3 פיצוצים מזה מזה ניההלתתי עד היום סיוטים של החיים שלי אניבוכה בוכה??רצח רצח
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחולפעמים להיות בבית ולראות מהצד גורם לנו להרגיש שאנחנו פחות שולטים בסיטואציה. כשאת עם היחידה שלך את גם בתוך צוות וגם פועלת ומעורבת במצב. אני מניחה שלהיות על מדים זה מאוד מעייף ובטח השהייה בבית לא מאפשרת להרגע ולנוח. אולי כדי ללכת להיות עם חברה או קרוב משפחה ולנוח שם?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו