היי, חדשה כאן... לא ממש יודעת מה המטרה של ההודעה הזאת אבל הרגשתי צורך לכתוב את מה שאני מרגישה כרגע, מקווה שזה בסדר.

אם תפגשו אותי ברחוב אתם לא תראו אותו. על הנייר, אני אקדמאית עם תעודות הצטיינות, בזוגיות טובה ואוהבת ולא מזמן גם קיבלתי את התואר שכל כך חיכיתי לו - "אמא". אבל לפעמים אני מרגישה שאני מהלכת בעולם עם צל, שכמו הצל מהשמש יכול להיות קטנטן וחסר משמעות ולפעמים הוא הוא ארוך וגדול שאני מרגישה כל כך קטנה לידו. הוא מלווה אותי מאז שהייתי ילדה, שנשארתי לבד בזמן שנפלו טילים ליד הבית שלנו, אמא שלי רצה החוצה לחפש את האח האידיוט שלי, ולי בי