אני רוצה לשתף בסיפורון שלי...אני בת 26, כיום אפשר לומר "שומרת על תפקוד" ובמצב מאוזן עם הפרעת אכילה אנוקטית -בולימית. ואוייש כמה מפתיע... סטודנטית לרפואה. כמו כולן פה נפלתי לבור הזה , שבאמת אין לו תחתית. אחרי 6 שנים בעיניין, היום כבר בת 26 ומבינה שלא לחינם קרויה הפרעת נפש... זה לא משהו שחולף. אלו הרגלים, מחשבות, התניות, משאלות, רצונות והתמדה שחרוטים בנפש שלנו. אני טיפוס עקשן מטבעי, הסיפור הרגיל על ילדה טובה, בית טוב, הרבה חברים, מצטיינת בבלימודים, צבא מאתגר... ששם אפרופו הכל התחיל. היום אני חכמה יותר - נראה לי שעברתי את הדברים ה