שלום,
אני בת 29 לא עובדת 3 שנים. עברתי לעיר חדשה , החרדות שלי החמירו.
אני בטיפול פסיכולוגי חצי שנה (שלא עוזר)
מוכרת על ידי ביטוח לאומי מקבלת נכות.
הבעיה עיקרית שלי היא - חרדות.
חרדה לגור לבד,חרדה להיות אם,חרדה ללדת,חרדה להיות לבד בעולם,אני תלותית,חרדת נטישה,קשה לי להיות לבד...
ולא מצליחה להסתדר לבד ,תמיד חושבת על התסריטים הכי גרועים מאז המלחמה , הכל החריף.
מטופלת בכדורים פסיכיאטריים ללא הצלחה.
המחשבות מאוד מאוד מעסיקות אותי בגלל הגיל ... בשכונה שלי כולם הורים/תינוקות/ אני לא מקנאה שאני רואה אותם אבל אני נלחצת כי אני מבינה שאני כבר לא ילדונת.
כותבת הפוסט ביקשה בקבוצת הטלגרם אם המנהלים יוכלו להסיר את הפוסט.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחויקרה, אכן נשמע שאת במצוקה גדולה יחד עם זאת נשמע שהחרדה מפני הגיל ומה שמצופה ממך הפכה להיות מוקד לחשיבה אובססיבית.
מציעה לך לפנות לטיפול מסוג של סי בי טי ( חשוב לדבר על כך עם הפסיכולוג המטפל) וכן לשקול טיפול יום פסיכיאטרי על מנת שיוכלו לאזן אותך תרופתית.
ייתכן כי המינונים והתרופות שאת נוטלת אינם מתאימים למצבך היום. מה דעתך?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו