6 ימים לא יצאתי מחדר שלי....
6 ימים והמיטה הוא החבר הידיד שלי...
6 ימים ויש בלגן הן מוח והן בחדר שלי...
6 ימים ולא דיברתי עם אף אחד...
6 ימים שמקווה שישארו 6 ימים.
stay tuned
יש חור שחור בליבי שבולע הכל...
בולע השמחה, האהבה והנשימות שלי.
כשצברתי כוחות להבין אותו...
בלע אותי.
היא הכתה את ראשה בקיר שוב ושוב, בעוד מחשבותיה המפוזרות התרכזו סביבה. לפעמים היא צוחקת למראה החיוך שלו, ולפעמים שפתיה חזרו לשתוק בגלל מה שעשה. הסתכלה על השעון ואמרה : ״הוא נפטר בשעה 13:46:50...אבא שלי נפטר בשעה 13:46:50״.
יצאה ״חיאת״ מהחדר מוטרדת, מודאגת ומבולבלת...
מבולבלת בין בחירת החיים או המוות
ישבה על המדרגות ביציאה, והעייפות נוטפת מעיניה
אף אחד לא שם לב אליה, חוץ מילדה שהייתה עם אביה
הסתכלה עליה והלכה...
״חיאת״ חיכתה שמישהו יחייך אליה, כדי שלא תתאבד, וישיב לה התקווה, גם אם מזויפת, אבל כולם עסוקים בחייהם.
״זה בסדר...״ היא אמרה לעצמה, וחשבה: ״מה קרה לבני אדם? למה לא מחייכים?״
ואזי התאבדה מחייכת.
