סתם חייל חיר סדיר ושיכור שרוצה לשפוך א הלב שלו איפשהו. אין לי כוח יותר להמשיך. אין אף אחד שאוהב אותי. ההורים שלי, אחים שלי, וחברים שלי מסתכלים עלי בבושה. אני ראיתי אנשים מתים למען מלחמה בזיונית שלא ניסת באמת להשיג כלום. המציאות פשוט הזויה ואני לא רוצה בא שום חלק חלק יותר. באמת שאין לי כבר כוח.
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק

היי, אני קוראת את מה שכתבת והעומס שעובר עליך פשוט זועק מבין המילים.
זה לא נשמע כמו סתם חייל שיכור, זה נשמע כמו מישהו שסוחב משקל כבד מדי הרבה זמן לבד.
הדיבור שלך על בושה, על חוסר אהבה ועל מה שראית בצבא לא מגיע משום מקום. מי שחווה מראות כאלה ונושא אותם איתו כל יום, זה לא משהו שאפשר לצפות ממנו להמשיך כאילו כלום.
אני רוצה שתדע שאני כאן, בפורום הזה... קוראת כל מילה...
לא שופטת, לא מסבירה לך איך להרגיש, רק נותנת מקום למה שכואב.
יש משפט אחד שתפס אותי במיוחד: "אין לי כוח יותר".
לפעמים לומר את זה זו לא קריאה לוויתור, זו קריאה שמישהו יחזיק רגע את ה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו