שלום, אני בת 35, חווה בשבועות האחרונים את התקף הדיכאון השני בחיי. קושי לשון, חרדה, ירידה דרסטית במשקל וחוסר תאבון והמחשבות... מצחיק זהאוייב הכי גדול של הסובלים מהדיכאון הם עצמם... תמיד תהיתי לעצמי האם יש דרך מסויימת להקל על הדיכאון? אני למשל "ברחתי" להורים. האם זה נכון? האם זה נורמאלי? בכל זאת...אני בת 35... האם זה נורמלי שאני מסתגרת בעצמי ואין לי כח לכלום? האם הקושי למצוא עבודה ולקום בבוקר גם הם קשיים נורמליים בדיכאון? כן, אני יודעת שתגידו ברור....אני פשוט רוצה לשמוע את זה מאנשים שחווים דיכאון ולא רק מהפסיכיאטרית שלי. מנסה להרגיש