לאחר ירידה גדולה מצאתי 3 סיבות קטנות וחמודות לחיות שאותן אצרף כאן, אני עושה לי רשימה כשאני במקום מאוד נמוך כמו לאחרונה.
1. הרבה זמן לא הצלחתי להסביר לעולם את הריקנות שאני מרגישה בעקבות 'ההצלחה' שלי, ואיכשהו נתקלתי שוב בספר the great gatsby שקראתי שהייתי נערה מתוך חובה והיום מתברר שמתאר את מצבי וכל עמוד מוריד לי דמעות.
אם לפני מאה שנה יכלו לכתוב ספר על המצב שלי היום זה אומר שאני לא לבד.
2.
3. יש ערכים שאני רואה בהם יופי שהם נתינה וחסד, אפשר להתמקד בהם כדרך לחוות יופי מעצמי לא רק גועל או כעס.
אני מוצלחת בגלל הדיכאון שלי.
כי הקיום שלי הוא מעבר לערגה לאנשים, וגם לא מסוגלת להרגיש אהבה או שמחה או פגיעות או עצבות, לעיתים רחוקות כעס.
אני מוצלחת כי משהו בי זוכר שהצלחה מביאה אהדה. כאילו זאת עדיין הדרך להרגיש משהו חיובי.
אבל האמת היא שמול האהבה אני חלל והכל זולג דרכי.
כי האמת היא שהמחיר של אהבה היא זה.
אין טעם לרצות אהבה אישית, אולי זה קיים אצל אחרים אצלי אלו הקלפים שקיבלתי. קיבלתי הזדמנות לחוות דברים שאחרים מחפשים כל החיים, אבל אני מחוץ להם, גם אני חווה את עצמי כמושא.
אם אצליח למצוא בי את החמלה לתת לאחרים ארגיש טוב יותר ואוכל לעזוב את
תסלחו על העברית שלי זה לא שפה ראשונה לפעמים יש לי שגיאות שאני לא שמה לב אליהם (ומשום מה אנשים מעירים לי כשבכלל אין להם עוד אף שפה בכיס כמה יהיר) אז הנה התנצלות לפני המכה, הוזהרתם.
היה לי משבר מאוד גדול בחיים לפני כמה שנים, זה התחיל בערך שנה לפני המלחמה .
כתבתי כאן הרבה שזה עזר לי להביע את עצמי שכן אני בן אדם נורא נורא פרטי ומסוגר שדוחף הכל פנימה.
התחלתי טיפול ואני בטיפול מאז, אובחנתי עם פוסט טראומה, עברתי תקופה ממש מסוייטת שאיכשהו נגמרה. תהיתי אם כדאי לי לעשות מילואים שאני בדיוק בהבנה של מה עובר עליי אבל הרגשתי שליחות ועשיתי ואני שמחה כי
