הרצון להבנה רודף אחרי ולא משחרר. כל קשר שאני בונה, לבסוף נגמר באותה סצנה ארורה, כשאני חושף טיפה יותר מידי מעצמי, מה"האני האמיתי", ואז אני נפגש במבט מוכר.
במבט אני רואה רחמים, רואה רצון טוב, רצון לתקן אותי.
וזה מחליא אותי מעמקי נפשי.
אני חושב שהדבר האהוב עלי בעולם הוא הים בלילה. קילומטרים של חושך, מתפרשים מלפני ומזמינים אותי להיבלע ולהיעלם.
תמיד חלמתי שיום אחד החברים והמשפחה שלי יצפו בי, בזמן שאני אלך לתוך החושך הזה. זה לא חושך מפחיד, הים לא יכעס עלי, לא ינסה לתקן אותי, לא ירחם עלי.
-
1 תגובה