היי אז אני כבר בגיל די מאוחר ואני מרגישה שבגיל שלי כבר הייתי צריכה להיות עם משפחה ועם בית משלי וקריירה, כמו שרוב בנות גילי נמצאות שם
ואני מתוסכלת שבגלל דברים שבחיים שעברו עליי ועוד דברים שעברתי, אז דברים שיכולתי לעשות, לא עשיתי בסוף ואני יודעת שאם הייתי חוזרת אחורה, אז הרבה דברים הייתי עושה אחרת ואני יודעת שאצליח ואני מאמינה בעצמי מאוד, אבל אני מבואסת מזה שהיום יכולתי להיות במקום אחר.
הי
שומעים את התסכול שלך מהמילים
אבל התרשמתי מאוד מהסוף.
את יודעת שתצליחי ומאמינה בעצמך.
זה כוון מצוין שנותן מקום לאופטימיות.
העבר שלנו לפעמים קשה ומקשה ופוגע בנתוני הפתיחה, אבל עם גישה כמו שלך אפשר להשאיר אותו מאחור ולהתקדם קדימה .
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני מבינה את מה שאת אומרת, אבל קשה לי מאוד לעשות את הניתוק ולהפסיק לחשוב על זה. כי אני רק חושבת על המצב שיכולתי להיות אם הייתי פועלת קודם. בנוסף ואני חושבת שזה גם משהו שהשפיע עליי. הורי כבר די מבוגרים ואני גם חושבת על המצב שאצטרך להתמודד איתו. (שאני מעדיפה לא להגיד, אבל את בטח מבינה לאן אני חותרת) ואני מפחדת מאוד מזה.
ואני חושבת שזה גם משהו שעוצר אותי מלפעול.
הם האנשים הכי חשובים לי בעולם כולו ולראות אותם מתבגרים עושה לי מאוד לא טוב.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי
זה באמת קשה להפסיק לחשוב על זה . זו הרבה עבודה עצמית ואימון. אולי אי אפשר לבטל את זה אבל רק לצמצם את זה
לגבי ההורים, זה מרגש איך שאת מדברת עליהם. מעיד על הטוב שבך.
הזקנה היא לא יפה אבל לא משהו שאפשר לעצור .
הדאגה להם נוגעת ללב וכל הכבוד לך
בתור הורים הם בהחלט יכולים להיות גאים.
ואת במקביל מחפשת לך חיים משלך שזה ראוי להערכה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו