ברגע הכי רחוק ממי שהייתי פעם התבלבלתי. נהייתי אטום ללא מענה או תשובה, בלי מקום להכלה, חסר תקווה וייאוש עצמי. רציתי להיפגע, שישנאו אותי ושאישאר לבד כמו איך שהרגשתי. פגעתי בכך שלא הייתי נוכח שזה הדבר האיום ביותר שהייתי יכול לעשות בסולם הערכים שלי.
אני. שהתפארתי בזה שאהיה שם תמיד אם יצטרכו אותי. בסוף לא יכול לשלוח הודעה או לתת חיוג לאדם קרוב שהמילה שלי יכלה לעשות לו טוב על הלב.
היום זה כנראה מכביד עליי יותר מכל אחד שלא הייתי בשבילו בזמנו והוא כנראה זוכר פיסת מידע בקטנה על מה שלא עשיתי - אבל אני זוכר. ואני לא רוצה לשכוח את זה, למרות שא
