כריש

רציתי להתייעץ פה עם אנשי הפורום וצוות המומחים..

יש לי תופעה שכאשר אני חושב אני מתחיל להרגיש את הדפיקות לב וזה בעצם מפריע לי לחשוב בבהירות..מישהו מכיר את התופעה המציקה הזו?

רציתי להעלות סוגיה שמאד מפריעה לי.

אני מקווה ואשמח לקבל תשובות גם מאנשים שמבינים אותי וכמובן מהמומחים כאן.

הסוגיה היא שרוב הזמן אני נמצא במתח נפשי שהולך וגובר עם אינטראקציה כלשהי עם אנשים ובזמני מבחנים וכו'.וגם בזמן מחשבות מטרידות.

בכל פעם שאני מרגיש שהמתח עולה אני חש דחף עז לבצע מעין טיק כמו למשל:ניקוש השיניים בצורה חזקה,עיוות באף או בפה.

עליי לציין שהגירוי מופיע בצורה של דחף עז לעשות כך,אני לא יודע אם זה במודע או לא אבל מה שכן אני שם לב לגירוי שקורה וחושב לעצמי שזה די שטותי מה שאני עושה ומאד לא בוגר,מה שקורה זה כא

אהלן לכולם!

נעדרתי כמה זמן עקב תקופה עמוסה של בחינות,לשמחתי עברתי כמה בחינות מעשיות שהיו מאד מלחיצות עם שבוע מלחיץ שלימודים ולילה ללא שינה.

הייתי מרוצה מאד מאחת הבחינות,הבחינה השנייה שהייתה אתמול הייתה פחות מוצלחת,וקצת התבאסתי שהמאמץ שהשקעתי מתחילת השבוע לא הניב פרי כפי שרציתי,אני חושב שדי נלחצתי ממעמד הבחינה המעשית מה שלא ניכר שבוע שעבר כי הבחינה התחילה בצורה יותר מוצלחת והיה לי קל להמשיך איתה,אתמול זה היה שונה הבחינה התחילה בהיסוס מה שגרם לי לפקפק בידע שלי והתחיל לא הכי מוצלח וכך גם המשיך.

בוא נאמר שהלוואי ואלה יהיהו

אני מנסה לרשום משהו שיהיה רלוונטי אבל אני לא מוצא כי אני בדיכאון..אין לי חשק לכלום ואני לא יודע מה יהיה אני שהייתי פעם הבן אדם הכי שמח ומלא שמחת חיים עד גיל 25 היום אני כבר בן 31 כבר לא מה שהייתי פעם..איך המציאות טופחת על הפנים עד שמשהו לא קורה לך אתה לא מאמין לכל הסיפורים.

אני מרגיש שאני מיותר בעולם הזה,שאף אחד לא היה חש בחסרוני ואני לא אומר את זה בשביל לבקש רחמים ככה אני מרגיש,אני מרגיש שמישהו אחר מנהל לי את החיים כי לי אין שליטה עליהם כבר אני עושה דברים כי צריך ולא בגלל שבא לי וגם עוד מעט את הצריך אני יפסיק לעשות מחוסר מוטיב

שלום לכולם לשירי לאורית ולשאר הצוות אני מאד שמח לשמוע את תגובתכם אתם מספקים לי מעין טיפול פסיכולוגי בזמן מלחיץ שכזה..

וזה נותן לי מקום גם לפרוק הרבה מהמחשבות שיש לי בראש ואשמח לשמוע ממכם מה אתם חושבים.

אז אם ככה עלתה לי מחשבה מעניינת היום שאולי כל המצב שלי נובע מכך שאני בן אדם שכל חייו היה נתון תחת ריגוש מסוים ואני אפרט:הריגושים באו אצלי החל מהילדות כבר בזמן שהייתי נתון תחת ניצול מיני על ידי שכן בן גילי,זה משהו שהיה טבוע בי ואני זוכר את עצמי בתור ילד בבית ספר יסודי מתעסק הרבה במיניות ולא רק מתעסק אלא גם הרבה פעמים מיישם כאש

כבר רשמתי פה בפורום מספר הודעות ומכיוון שהיה נחמד וקיבלתי תשובות מקצועיות אני חוזר ושומר על קשר..

עדיין לא מצאתי מישהו שעוסק בטיפול בטראומה למרות שהעלתי בקבוצה נושא בעניין לא היו תגובות..אני ימשיך לחפש..

בכל אופן עוברים עליי ימים לא פשוטים אני לקראת תקופת מבחנים והגשת עבודת סמינריון ויש עליי הרבה לחץ..אני מקווה שאני אצליח להתמודד עם זה..חשבתי בימים האחרונים להתקשר לפסיגיאטר ולדווח לו על התחושות שלי ושאולי כדאי להחליף תרופה(אנאפרניל-כדור וחצי ביום)כי התרופה לא ממש עוזרת.

האמת זה די אבסורד לקחת תרופה שאתה יודע שהבעייה היא

היי שמי עדי ואני חדש כאן,נרשמתי לאתר גם בשביל לפרוק קצת את מה שיש ויש המון..אז ככה אני סובל מהפרעת חרדה..לפעמים נראה לי שאני סובל ממשהו יותר רציני מזה כי אני מרגיש הרבה פעמים ממש אבוד ואני לא יודע אם בחרדה אמורים להרגיש ככה..אני חושב לפעמים אולי טעו לגביי וזה לא נכון שיש לי חרדה אלא יש לי סכיזו ואני פשוט מצליח להערים על כולם ובאפיסת כוחות שעוד נשארה בי אני מצליח להישאר שפוי..

לא יודע..הרי הנפשש זה לא מדע מדוייק...אדם יכול לעשות עם נפשו ככל העולה על רוחו..היה לי תקופה שהייתי מנסה תמיד לדבר כמו אנשים אחרים היתימנסה ללמוד מהם את ה