האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit שלום גיל... אין עניין או משמעות בחיים בשנים האחרונות. לא הייתי מסופק משום דבר המון זמן אפילו לא לכמה רגעים. או שאולי הייתי מסופק ואני לא יודע את זה..? אפילו הדברים הטעימים שאני אוהב לאכול לא מספקים אותי, תמיד אני רוצה עוד. יתרון בעבודה זה שכר קצת גבוה אבל משום מה זה לא גורם לי להרגיש יותר טוב. גם אם הייתי מרוויח 30 בחודש לא הייתי מרגיש יותר טוב. אפילו 500 אלף בחודש. חוץ מזה לא רואה עוד יתרונות. המשרה נחשבת למשרה טובה אבל מרגיש שמיציתי את התחום. וגם אם זה היה מעניין, עדיין קשה לקום בבוקר, למרות שתמיד זה קורה כמו רובוט. כל רגע שאני נמצא
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 8.3.2014יוני יקר. כשאוהבים את העבודה שבה נמצאים לא מרגישים כך. למעשה, הרבה אנשים מעדיפים לעבוד מאשר להיות בבית. כנראה משהו במקום עבודתך עושה לך לא טוב או שאולי אתה שחוק?, ספר מה קורה לך בעבודה.... -
Edit גיל,
אין לי חובה קיומית לעבוד, ההורים עוזרים. אבל אם אתחיל להיכנע לעצמי זה רק יתדרדר... מעדיף שלא ללכת בנתיב הזה, שכן זה מדרון תלול וחלקלק.
אין ספק שבחיים צריך לעשות דברים שלא אוהבים, רק חבל לי שאצלי זה מרגיש הרבה יותר קשה ממה שזה נדמה עבור אחרים. אין לי משהו שנותן לי הנאה במיוחד... חוץ מלהירגע במחשב בבית, סתם לראות איזו סידרה... אבל אין בזה תועלת גשמית. ואת זה אני עושה עד 3 שעות ביום, בגלל כל העיסוקים שיש לי, ולפעמים גם קצת יותר על חשבון שעות השינה...
אורית,
אם יש עבודה שאני יכול לאהוב, זה האחת שאני עושה עכשיו. פעם א
-
Edit שלום יוני. במה אתה עובד.ומה היית רוצה לעשות במקום? וכמה זמן זה נמשך? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 14.3.2014יוני יקר. אתה נשמע לי שחוק ועייף. אני נזהרת לאמר אבל ישנה אפילו הרגשה של סוג של דיכאון: העייפות, הרצון להתקפל בשמיכה... האם קרו דברים נוספים בחייך (או שמא דברים שלא קרו...) שאולי תרמו למצב הזה? יכול להיות שהמשאבים שהעבודה לוקחת ממך עולים בהרבה על אלו שיש לך - זאת בדיוק ההרגשה של שחיקה. לא בריא להשאר במצב הזה ללא תמיכה ודרך להתמלא בכוחות. מדוע אתה מרגיש שאתה חייב להשאר במקום זה שמכלה את כוחותייך?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit סתם אוסיף סמיילי כדי שההודעה שלי לא תבאס אותכם

-
Edit
אברהם ביטקין עובד סוציאלי קליני (MSW) בתחום בריאות הנפש ופסיכותרפיסט מוסמך בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ממוקדת טראומה.מומחה לטיפול בטראומה, חרדה ו-OCD.מטפל במרכז בריאות הנפש במודיעין עילית וכן בקליניקה פרטית ובאמצעות ׳סקייפ׳.מרצה בתחום בריאות הנפש קהילתית, ייעוץ וליווי המשפחות. 051-5741770מומחה כמוני · 28.2.2014ערב טוב. מה שאתה מתאר, מזכיר המנעות על בסיס 'חרדה חברתית', רק במיוחד את החלק הנמנע, ה"לא להיות עם כולם", ולהיבדל... איך הכל התחיל? -
Edit בוקר טוב נועם (כינוי),,,
יש מילה נוספת לתאורים שלך--התנשאות---

יש אפשרות גם שאתה "כועס" רוב הזמן,,

וכמו שהוזכר כאן--איך הכל התחיל?
יכול לפרט יותר,,
?בן כמה אתה? נשוי?,ילדים? העבודה משעממת אותך?
יש גם אפשרות שאתה "צודק" בתחושותיך,,
זה כמובן תלוי "בחברה שסובבת" אותך,בבית,בעבודה,בילויים,מפגשים חברתיים אחרים,, -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 28.2.2014נועם יקר. הרגשות השליליים שאתה מרגיש נובעות מהמצוקה הקשה שיש לך עם אנשים. אני אכתוב לך בהמשך כי כרגע אני צריכה ללכת אבל בבקשה...ראה בתגובותייך סימן לכאב ומצוקה ולא לשום דבר אחר. אורית
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.שלום לכולם
אני גבר צעיר שעובד בהייטק אחרי צבא. השתחררתי לפני כשנה.
במהלך השירות הצבאי אובחנתי עם חרדה ודיכאון.
לקחתי מגוון של תרופות, במינונים קטנים ומקסימאליים, והייתי בטיפול שנתיים עם פסיכולוגית.
השירות היה מאוד קשה בשבילי אפילו שהייתי ג'ובניק.
מאז שהשתחררתי, אני נכנס למקומות עבודה ויוצא מהם.
במקום העבודה הראשון פשוט הרגשתי ממש רע והרגשתי שהייתי חייב לצאת. "ברחתי" משם בצורה לא נעימה.
במקום העבודה השני פיטרו אותי כי ביום מסויים לא הייתי מוכן לעבוד מעבר לשעות המרובות שבכל מקרה עבדתי. הסיבה שלא הייתי מוכן זה כאבי ראש, גר
-
Edit
ורד עזריאלי עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "למרחב".קליניקה פרטית בירושלים.מומחה כמוני · 10.2.2014שלום לך :
האמת שקצת צחקתי לעצמי כשקראתי שאתה אומר למנהל "כי זה מה שרציתי" בתגובה לשאלתו "למה עשית את זה".
ועכשיו ברצינות, קראתי את הדברים שלך והרגשתי את תחושת הבדידות, חוסר שייכות ותלישות שלך.
נראה שאין באמת עבודה שגורמת לך סיפוק, לא מבחינת אופי העבודה, החברה וכו'.
יתכן ויש איזשהו מחסום רגשי שמכביד שבאמת אפשר לפתוח את זה בטיפול (אני מבינה שכבר התנסית בטיפול ואולי יש מקום להמשיך). בעית קשב וריכוז גם יכולה להיות בעיה ויש היום כל מיני פתרונות לבעיה זו גם בתחום הקונבנציונאלי וגם בתחום האלטרנטיבי ועד לפעילות ספורטיבית שיכולה גם
-
Edit
ורד עזריאלי עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "למרחב".קליניקה פרטית בירושלים.מומחה כמוני · 10.2.2014משהו נוסף, אולי אפשר להתנסות בבבלי ותרפיה- מכיר? זהו טיפול באמצעות כתיבה, אולי תוכל להשתמש באמצעי זה על מנת להבין את הקשיים שאתה מתמודד עמם ובע"ה לצמוח מהם.
-
Edit שלום לך! כל כך הרבה דברים שכתבת אני מזדהה איתך מעבודתי ומחיי שאפילו איני יודע מאיפה להתחיל לענות לך ולספר מה אני עברתי ועובר. אומר כרגע יפה שאתה עובד בהייטק, לי אין ראש לדברים האלו למרות שאני זיכרון מהלך. אני עובד ב"ידיעות אחרונות" 3 וחצי שנים, בעבר במקום עבודה מסוים גם היו לי בעיות בגלל דיכאון ומצבי רוח, וטב שהתפטרתי לפני שפיטרו אותי. מאז גיל 18 עד 27 היה לי נורא קשה להסתדר מבחינת עבודה מסודרת, אם אתה רוצה לשמוע על מה שכתבת שאתה מרגיש וקורה לך בעבודה, אתה יכול לחלק את מה שכתבת לשאלות, שיהיה לי יותר קל לענות לך ולספר סיטואציות דומות ג
-
Edit שלום ורד,
כן, אני אומר דברים שטותיים, פשוט המחשבה שלי לא מסתדרת...
הבעיה לא רק מה שאני אומר, אלא גם איך אני אומר את זה.
ואני אומר את זה בצורה מלחיצה, אני נשמע לחוץ מאוד...
כל הזמן אני לחוץ ומתאמץ להתנהג בצורה רגועה, זה לוקח ממני המון כוחות. וכמובן שראיון מצריך גם הרבה אנרגיה.העבודה שאני עושה עכשיו זו עבודה שאני אמור לאהוב. כשהייתי צעיר מאוד אהבתי אותה, וחקרתי כל דבר שקשור אליה, ובזכות זה התמקצעתי. אבל מתישהו במהלך השנים, באופן חד פשוט הפסקתי לאהוב כל דבר שאני עושה, כולל את העבודה הזו. בפתאומיות איבדתי עניין בכל תחום. הכל נרא
-
Edit קודם כל תחשוב חיובי ושתרגיש טוב, למה לחשוב ולהיות בטוח שתרגיש שוב חרא, זה סתם לרעתך!
העניין החברתי אצלי השתפר בחודשים האחרונים בזכות הפייסבוק, אפילו עם כמה חברים נפגשתי והיה כיף להיפגש.
כתבת שדברים שאהבת בעבר היום כבר אינך אוהב ומתחבר, גם אצלי זה היה כך מגיל ההתבגרות עד גיל 26 ב2009 שאז עשיתי דיאטה דרסטית, וזה הוציא אותי מהדכאון והחזיר לי שמחה.
וכתבת שתה עושה ספורט, אני ברמת כושר בינונית, בעיקר שומר לא לעלות בחזרה.
-
Edit שי,
מתוך ניסיון אני יודע שזה יקרה, כפי שקרה בעבר... והנה היום אני מרגיש די חרא, אומנם לא כמו ביום שכתבתי את ההודעה הראשונה שאז זה היה על גבול הקטסטרופלי, אבל ברמה לא נעימה...
כמה עלוב או עצוב שזה נשמע, אבל אין לי חברים... כך שאין לי מלכתחילה עם מי להתחבר. ואין לי גם חשק להתחבר בפייסבוק עם אנשים, ובמיוחד לא במציאות.
אני רזה, הספורט שאני עושה זה לא ממש כדי להוריד שומן. אני עושה את זה בעיקר כדי להיראות קצת שרירי וגם כדי שתהיה לי הפריבילגיה לאכול הרבה שוקולדים ודברים טעימים אחרים, וגם בשביל בריאות פיזית (זה לא מובן מאליו).
הבע
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 14.2.2014מה דעתך על סדנת צחוק? נשמע שאתה פשוט צריך למצוא דרך לפרוק ולהשתחרר. הדבר הכי טוב יהיה ליצור קשרים חברתיים במקום העבודה. ברגע שיש לך פרטנרים לצחוק איתם ולרכל על הבוס ביחד. המצב משתפר מיידית. ועוד משהו...במקום לפחד - מה דעתך ללכת לבוס, להסביר לו שאתה במתח ולחוץ ואז יוצאות לך תשובות שאתה לא מתכוון אליהן ואתה רוצה שהוא ידע מזה ולא ישפוט אותך ברגעים כאלו? אני מזדהה עם מה שאתה כותב, שכנראה הבעיה היא אחרת לגמרי. איך היית בתור ילד? האם גם אז היו לך קשיים חברתיים? איך היחסים המשפחתיים? מה דעתך על קבוצת תמיכה חברתית? אורית -
Edit היי אורית,
אני מוכן לנסות דברים, אבל רק הרעיון של סדנת צחוק גורם לי להירתע מזה ולהרגיש מעין טינה או שינאה כלפי זה. כי בסדנה כזו אני בא מראש במטרה שאני אמור לצחוק וזה מעין אילוץ. יש לי חוסר סבלנות כלפי דברים שאני מאולץ לעשות, מאוד קשה לי לבצע אותם, זה דורש ממני המון אנרגיה. אפילו לומר תודה למישהו שהכין לי אוכל, או לומר על האוכל שהוא טעים (אפילו אם הוא באמת טעים), קשה לי לעשות את זה רק בגלל שאני יודע שאני אמור לעשות את זה מטעמי נימוס.
ליצור קשרים חברתיים זה משהו שאני מעוניין לעשות רציונאלית אבל אין לי שום חשק לבצע, והביצועים בהתאם.. -
Edit אגב אחד הדברים המעצבנים במקום העבודה, או באופן כללי באנשים, זה שהם חטטנים. כל הזמן שואלים אותי מה עם חברה, וחופרים על זה, ושואלים אם אני יוצא למועדונים. לא מבין מה אנשים מחטטים בזה? מה אכפת לאחרים אם יש לי חברה או אין? או לגבי הנטייה המינית שלי? (שאני סטרייט אבל שוב מה זה משנה לבן אדם אחר?). אנשים חוצפנים שתוקעים את האף שלהם בכל חור
-
Edit
ורד עזריאלי עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "למרחב".קליניקה פרטית בירושלים.מומחה כמוני · 17.2.2014שוב שלום:
כתבת דברים לא פשוטים "שלשם שינוי אדרס"- עד כדי כך אתה מרגיש מיואש וחסר תקווה?
ואולי דווקא יש איזושהי קרן אור, משהו שאפשר להיאחז בו.
אני שמחה שהתנסית בחלק מהדברים כמו טיפול, ספורט. אולי בכל זאת יש מקום להמשיך. לפעמים משהו מסוג אחד לא עובד ומנסים משהו בסגנון קצת אחר, מטפל אחר, גישה טיפולית אחרת. גם תרופות זה משהו שדורש ניסוי וטעיה עד שזה מתאים.
אגב, לגבי מה שציינת כי בתור ילד נחשבת ל"חנון" , זה לא אומר שאין לך יכולת ליצור קשרים חברתיים.
אנשים שהנם יותר רגישים יכולים להיפגע יותר בחברה של ילדים ונערים, כמבוגרים י
-
Edit הי ורד,
לא יודע למה הכוונה "עד כדי כך" אבל זו מחשבה שעולה מידי פעם.
קרן האור היחידה שלי זה קוביות השוקולד שאני מתכנן לאכול בערב.. :) חוץ מזה לא יודע למה הכוונה.
התנסיתי בהמון דברים... הפסיכיאר כבר לא ידע איזה כדורים לתת לי... אני גם חושב שאני צריך פעילות חברתית כדי להשתחרר, ורציונאלית אני רוצה לעשות את זה, אבל שוב רמת החשק אפסית.
אני יודע שיש לי יכולת טובה מאוד ביצירת קשרים, הבעיה זה שכל הזמן אני מרגיש בחרדה וזה מאוד מפריע לי ליצור את הקשרים, או להיות עם רצון כזה. כל פעם שמדברים איתי אני מקווה שכבר יעזבו אותי. במצבים נדירי
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.2.2014הי יקר. אני לא בטוחה כמה אנשים הם חטטניים כמו שכך הם יוצרים נושא שיחה. שינוי גישה ישדרג את ההרגשה שלך בעשרות מונים וגם תוכל לבנות לך לאט לאט טבע אחר. למשל: אם אנשים שואלים אותך לגבי חברה אתה יכול לאמר: "למה יש לך מישהי שווה להציע לי" או"בדיוק נפרדתי אני אשמח אם תעזרו לי להתאושש עם משהי". פעם הייתי בראיון עבודה ונשאלתי על ידי גבר מבוגר ממני אם אני נשואה. התשובה שלי אליו הייתה: "למה אתה מציע לי נישואין?", טוב, הצעת נישואין לא קיבלתי אבל כן את העבודה. זה דווקא מאוד מעודד שאנשים שואלים אותך, כנראה, שהם "תופסים " ממך ורוצים לדעת איפה אתה מ -
Edit הי אורית,
אלו תשובות שאני יכול לומר כשיש לי מצב רוח, אבל לעיתים נדירות יש לי מצב רוח וגם אז הוא קיים לזמן מועט...
רוב הזמן אין לי חשק להגיד דברים סטנדרטיים, רק זה שאני אומר "היי" לאנשים זה נשמע כאילו אני באבל... לפחות כך אני חש שהצד השני חושב.
כל הדברים האלה שכתבתן נכונים כל עוד יש לי מוטיבציה לעשות אותם, אבל כשאין, זה קשה במיוחד לבצע אותם.
אם הייתה לי מוטיביציה או במילים אחרות חשק, הייתי יכול לעשות הכל, אבל זה מכניע אותי.
היו לי אופציות להשגת קשר עם בחורות, אבל לא נוצר קשר שוב בגלל הסיבה שאין חשק...
רק מעצם זה שהבחורה -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 20.2.2014עצוב לי לקרוא את מה שאתה כותב כי אני יודעת שאתה מאוד סובל. מצד שני, בבקשה אל תתייאש. דיכאון מביל לעוד דיכאון , ברגע, שתהיה בקבוצת תמיכה ובקבוצה שעובדת על כישורים חברתיים למבוגרים ואנשים יעודדו אותך ותרגיש , שאתה לא לבד ושיש לך הצלחות, תצבור ביטחון וההרגשה שלך תשתפר . אני בטוחה, שהבעיה העיקרית היא חרדה חברתית והיא משליכה על כל חייך. טיפול נכון. יעזור לך מאוד. בעניין ה"שלום", מישהו צריך לתרגל איתך את היכולת להגיד לאנשים שלום באופן בולט ואפילו מתעקש. "הי, אמרתי שלום", אחרי תרגול, יהיה לך יותר קל להשמיע והעובדה, שהקול שלך ישמע ותזכה לתגו -
Edit הי אורית,
לא מתייאש... אני כמה שנים ככה ומתאמץ כמה שאני יכול כל הזמן....
ניסיתי בעצמי כמה פעמים לומר "שלום" לאנשים ממרחק, שכשבעיקר מרחק מעט גדול זה בעצם הבעיה העיקרית, אבל כל פעם זה יצא מוזר כזה, משהו כמו צעקה... אבל באמת לומר משהו כמו "הי אמרתי שלום" באסרטיביות זה די בעייתי, אפילו ממרחק קרוב לבנאדם.
אני מבין שבקבוצות תמיכה הניסויים האלה עובדים טוב יותר על הבעיה הזו.
בתרופות ניסיתי פקסט, רסיטל, אסטו, אפסור, קלונקס, קסאנאקס, אסיבל. אני חושב שהיו עוד אבל לא זוכר. כל התרופות בהתחלה מינון רגיל ואח"כ כפול, שהוא המקסימאלי, לזמן
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 21.2.2014קודם כל אני שמחה שאתה לא מתייאש זה כבר מאוד מעודד. אני חושבת, שאם תהיה במסגרת מנחה ותומכת זה יראה אחרת לגמרי מאשר לעשות את הדברים לבד. בנוגע לתרופות: חלק מהתרופות, שלקחת הן להרגעה מקומית בלבד ולא עושות עבודה לטווח ארוך. האחרות, נראות לי מאותה משפחה, שכנראה לא כל כך עובדת עלייך. אני אנסה להפנות את הדברים שלך לד"ר שטרייכר הפסיכיאטר כאן. אני ממש לא בטוחה, שהטיפול התרופתי שלך מוצה.... אורית



- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושלום אורי:
אני מבינה מאוד את החששות שלך. להיכנס לזוגיות ולהיות בקשר קרוב מצריך הרבה אנרגיות ומשאבים רגשיים.
מעבר לזה אני מבינה את החשש שלך לגבי פוטנציאל היגרויות כשאתה מתמודד עם דיכאון וחרדה.
מאידך אני מכירה אנשים רבים שמתמודדים עם בעיות נפשיות נשואים, הורים לילדים, נמצאים בזוגיות
האדם הוא לא רק המחלה והבעיות שלו, אלא מכיל דברים נוספים: כישרון מסוים, תכונות טובות, תחומי ענין ועוד ואני בטוחה שיש לך מה להציע.
ככל שתהיה יותר מוטיבציה זה ישא יותר פרי. אפשר גם תמיד לפנות לעזרה מקצועית אם יש קשיים ואתה זקוק לליווי רגשי בתהליך
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוכישרון יש אבל שום דבר מאלה לא משנה אם אין יכולות חברתיות.. זוגיות לא מתהווה מכישרון או תכונות, זה עניין של הכימיה, ואצלי האש כבתה כך שהכימיה היחידה שקיימת זה של פועלי הניקיון שאוספים את הגחלת, וגם זה עוד שנייה ייעלם...
כשאחוז כל כך גדול של אנשים שונא אותך בגלל ההתנהגות שלך... שנובעת מהחרדה שלך בעצם... ושחלקם העיקרי זה בחורות... סיכויים רבים לא ייצאו מזה.
למרות שהכרתי בעבודה הקודמת בחורה נחמדה, היא הייתה נשואה אבל לא קשור, פשוט היא לא שנאה אותי כמו רובן וזה היה נחמד.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושלום אורי:
זוגיות דווקא כן מתהווה מתכונות.
כשלאדם יש מידת סבלנות, נתינה, מסירות ז בהחלט יכול להיות בסיס לזוגיות טובה, כמו גןם כל האיכויות שאדם מביא אתו.
אני מבינה על מה אתה מדבר כשאתה מציין יכולות חברתיות, אבל גם על זה ניתן לעבוד בפורומים שונים, סדנאות וקבוצות .
העובדה שהיתה לך כן חוויה נחמדב ואני בטוחה שאפשר לתעל זאת לקשרים שיהיו רלוונטיים עבורך.
חשוב מאוד לא להתייאש ולהאמין בעצמך.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיום בעידן האינטרנט זה הרבה יותר קל לאנשים כמונו
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו