קשיי עבודה בגלל חרדה ודיכאון

K9dA2Cm · 2014-02-10T00:35:50+02:00

שלום לכולם אני גבר צעיר שעובד בהייטק אחרי צבא. השתחררתי לפני כשנה. במהלך השירות הצבאי אובחנתי עם חרדה ודיכאון. לקחתי מגוון של תרופות, במינונים קטנים ומקסימאליים, והייתי בטיפול שנתיים עם פסיכולוגית. השירות היה מאוד קשה בשבילי אפילו שהייתי ג'ובניק. מאז שהשתחררתי, אני נכנס למקומות עבודה ויוצא מהם. במקום העבודה הראשון פשוט הרגשתי ממש רע והרגשתי שהייתי חייב לצאת. "ברחתי" משם בצורה לא נעימה. במקום העבודה השני פיטרו אותי כי ביום מסויים לא הייתי מוכן לעבוד מעבר לשעות המרובות שבכל מקרה עבדתי. הסיבה שלא הייתי מוכן זה כאבי ראש, גרון גדוש וכואב והרגשה כללית רעה. אבל כמובן שאמרתי להם סיבה אחרת. במקום העבודה השלישי שאני נמצא בו עכשיו, המנהל הישיר נראה מאוכזב - כאילו הרושם שהתקבל בריאיון הוא אחרת ממה שהוא רואה במציאות. אני חושב שזה בגלל שעשיתי כמה טעויות מקצועיות בגלל קשיי ריכוז, וגם ההתנהגות שלי נראית קצת מוזרה לפעמים, זו התנהגות לא מרשימה בלשון המעטה חסרת ביטחון עצמי. יש לי גם גימגום מעצבן. אני חושב שבגלל הדברים האלה המנהל ישר חושב שאני אשם בדברים מסוימים, וישר הוא בא אליי לתחקר אותי. ברוב הדברים הוכחתי שזה לא אשמתי, בחלקם זה כן היה אשמתי. יש לי שלוש בעיות מרכזיות: האחת, מאוד קשה לי להתרכז במהלך העבודה. אני מרגיש שמשהו חוסם אותי במחשבה. במיוחד כשאני מנסה להגן על עצמי מפני הטענות של המנהל - אז במיוחד אני נראה לחוץ ולא מקצועי, והמחשבה שלי ממש מוגבלת, שהדברים שאני בטעות פולט נשמעים קצת חצופים (המנהל: "למה עשית את זה ואת זה?". אני: "כי זה מה שרציתי". הכוונה שזה רצון שלי אבל זה בעצם רצון של כולנו, שגם המנהל רוצה את הדברים כך, כי אחרת יקרו תקלות, ואת זה אף אחד לא רוצה). השניה, פשוט קשה לי לעבוד. נמאס לי, אני לא יכול יותר, לא רוצה לקום, אין לי כח פשוט. כל כך הרבה שנים אני מכריח את עצמי לעשות דברים, כחלק מהפיתרון לבעיה של החרדה ודיכאון... אין לי כח יותר לחשוב... והעבודה בהייטק דורשת מחשבה. בשנים האחרונות אני בקושי מוצא בזה עניין, בניגוד לעבר. השלישית, זה שקשה לי לחייך. החיוך הוא אלמנט עיקרי בשיחה עם אנשים, ופשוט קשה לי לחייך מולם. גם בריאיון, זה כמעט בלתי אפשרי. הכי טוב שהצלחתי זה סוג של תזוזה של הלחי כדי שייראה כמו חיוך קטן. זה חשוב לי להצליח בזה כדי שלאנשים יהיה יותר נוח בקירבתי וכדי שיהיה קל יותר לצלוח ראיונות עבודה... או סתם שיחה עם הבוס... וכמובן שגם מצב של ממש לצחוק בנוגע למשהו זה רחוק ממני.. הכי טוב שאני מצליח להוציא זה גיחוך משעמם... דבר אחר, לפעמים אני מנסה להצחיק את החבר'ה בעבודה, בזה שאני אומר סתם דברים שטותיים, אבל הם תופסים את זה כאילו אני מוזר... כנראה הם לא מבינים את ההומור שלי, או שאני באמת כזה.. אם אני לא מצליח במקומות עבודה אזרחיים... איפה אצליח.. לא רוצה לגמור מנודה באיזו מסעדה בתור מדיח כלים אחרי כל המאמץ והזמן העצום שהשקעתי בצעירותי כדי ללמוד את תחום ההייטק. מתי שאני כותב אימיילים זה מצב שבו הכי קל לי להתרכז, האימיילים יוצאים כמעט מושלמים מבחינת המקצועיות והניראות. במקרה הזה יותר קל לי לחשוב.