היי חברים!
מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה עברה חצי שנה, וכמו שאומרים עברו הרבה מים בנהר.
לפני כחצי שנה אבי בן ה-69 עבר אירוע מוחי קשה, אחרי שעברנו הרבה תלאות הגענו לבית לוינשטיין (אחרי שאמרו לנו בביה"ח שהוא אושפז שהוא לא בר שיקום, אם בכלל.. )
היום אבי יושב על כיסא גלגלים, מדבר מעט (אבל בכל זאת מדבר!), וכבר בלי זונדה (אומנם רק דברים רכים אבל עדיין YEA לנו!!
בגדול הוא מבין בדיוק מה קורה וער מאוד לסביבה והזיכרון שלו לטווח הרחוק לא נפגם.
הבעיות כרגע הן שאין לו תפיסת זמן ומקום, הזיכרון שלו לטווח הקרוב נפגע, ריפיון קשה מאוד בפלג השמאלי של הגוף
אבי, בן 68, עבר אירוע מוחי קשה לפני כחודש. בנוסף לאירוע המוחי היה גם שטף דם במוח.
הוא עבר ניתוח שהשאיר אותו מרותק למיטה. הוא לא מדבר ולא מגיב. מדי פעם הוא פוקח את העיניים אך לא ברור אם זה רפלקס או שהוא פוקח אותן מרצון.
המצב שלו יציב, אך הוא עדיין בסכנת חיים. הוא מונשם ומורדם. הרופאים אומרים לנו שכל דבר יכול לקרות (שהוא יכול להתעורר, שהמצב ישאר ככה או שהגרוע מכל יקרה...)
זה תפס אותנו לא מוכנים והכל רץ מהר מדי.
אחרי שבוע במחלקה הנוירוכירורגית, הרופאים הסבירו לנו שאין מה לעשות והטיפול בו במחלקה הסתיים והעבירו אותו למחלקה פנימית. הוא עדי
בכל החמרה כפי שציינת יש צורך לבצע בדיקה נוירולוגית ולשקול לבצע הדמיית מוח לשלול ארוע מוחי נוסף. כמובן שיש מקום גם לבצע בירור כללי לרבות בדיקות דם ובדיקות עזר נוספות בהתאם לרושם הקליני שהתקבל. במידה ונשללה סיבה אורגנית יש לקחת בחשבון אפשרות של סיבוכים מאחרים העלולים להופיע לאחר שבץ כגון דכאון , תשישות או שיטיון.
כל טוב ובהצלחה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי תמר, אי לא רופאה או משהו דומה. אני אשה בת 66, לומדת ועוסקת בתחום ההוליסטי. ליויתי 7 שנים את בעלי ז"ל ,לאחר שלקה באירוע מוחי. ונפטר לא מזמן. מה שאני כותבת כאן הוא מהנסיון, קצת מידע ומתבונת החיים. לא יותר מכך.
בעצמי גם מאושפזת לסירוגין בגלל ענייני לב. לכן, נדמה לי שאני יכולה לתת עוד נקודת מבט על הענין. יש משהו שנותן בטחון בתוך הבלבול הגדול של האירוע (וגם מחלק מהתרופות !!) , כשאתה במקום רפואי. זה כמובן אישי לגמרי ושונה מאדם לאדם. יחד עם החרדה הגדולה ממה קורה לנו, לגוף שלנו, מחוסר האונים, מהפחד מהלא יודע ועוד ועוד - יש גם סוג של שקט
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחולתמראביך היה בלווינשטיין .וברוח הדברים של הזמן הזה אענה לך.
.יציאתו של אביך ממרחב מוגן של בי"ח לווינשטיין הגבירה בו את הפוסט טראומה והחשש מנפילות תרתי משמע.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו