ציפורה

אז הקאתי נכון ... זה היה ממן כבר קרוב לשנה שאני לא מקיאה .. אבל הם לא רואים את זה ,יש לי אחות אחת מעצבנת אני לא יודעת למה אבל כל דבר שאני עושה ואומרת יש לה משהוא נגדי ,כבר הרגעתי את אמא שלי והצלחתי לשכנע אותה שהכול בסדר אצלי ..ועכשיו שהאחות הזאת חזרה לגור בבית היא רואה שאני לא ככ אוכלת (אני לא הרבה בבית.) אז היא לא באמת רואה והיא הכניסה לאמא שלי לראש שאני עדין מקיאה אחרת לא הגיוני שאני רזה , והיא לא מפסיקה לדבר על זה עם כל מי שמוכן לשמע היא לא מבינה שככול שהיא תתעסק בזב ככה אני יעלם יותר ,וירצה להעלם יותר ...בכיתי לאמא שלי את החיים אמעוד...

הלוואי והם היו מבינים , העקיצות על הקאות לעוזרות לי . הלוואי והם היו מבינים שסלט זה אוכל . אולי לא מספיק אבל זו התחלה . הלוואי והם יבינו שמה שהם יגידו לא יעזור . זה לא הם זה אני .זה הגוף שלי. התחושה שלי. אני לא מקיאה כבר שנה ,אבל להזכיר לי את זה כל שישי לא תורם למאבק בעצמי . להסתכל לי לצלחת כל שבת לא יעזור ,ובטח שלא לדחוף אוכל לגוף שלי , הוא צריך להיזכר לאט לאט מזה . הלוואי ואני לא דפקתי לעצמי את ההיריון .הלוואי ויפסיקו להסתכל עלי חיצונית אם אם רזיתי או השמנתי . הלוואי והכול כבר יעבור ....

אוווף אני כבר אבודה !!!לא משנה מי אומר אני מרגישה שאני חייבת לרדת עוד קצת במשקל אבל אני יודעת שבשונה מפעם ()אני לא יכול להרעיב את עצמי כי כולם עם שבע עניים עלי,ואני באמת לא מצליחה להסביר את עצמי חבר טוב אמר שזה ניראה כמו הפרעות אכילה אבל כל מה שקראתי על הפרעות לא דומה בכלל כיון שאני לא מקיאה מרצון וגם לא מרעיבה א עצמי למוות ... אני כבר לא מצליחה להיות מרוכזת בכלום ורק עסוקה באיך להסביר להם שבאמת קצת חמש קילו פחות יהיה לי יותר טוב עם עצמי ,נמאס לי להיות עם חיוך מזויף על הפנים!!!!נשבר לי שכולם חושבים שאני סתפ מגזימה,אני פשוט לא מאושרת לעוד...