היי
אני בת 24 ואשמח לשתף אתכם במה שעובר עליי.
לפני כמה חודשים הרגשתי את עפעף שמאל שלי צונח במקצת (דבר שלא היה נראה לעין אך אני ראיתי זאת) הלכתי לרופאת עניים שקבעה שהיא לא חושבת שיש לדבר חשיבות, המשכתי בחיי כרגיל ומאז לעפעף חיים משלו (יש תקופות שהוא רגיל ותקופות שמעט נופל)
לפני כחודשיים החלתי להרגיש נימולים ביד שמאל ולאחר מכן ביד ימין וכן הידיים נרדמות לי בלילה ואני מרגישה תחושת זרמים כזאת.(
משלשום אני מרגישה שכל לחי שמאל שלי רדומה כמו אחרי זריקה של רופא שיניים (מעט פחות)
התחלתי בבדיקות דם , בבדיקות התגלה הורמון TSH מעט נמוך מהנורמה ו
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהתלונות שתיארת אינן ספציפיות ועשויות להגרם מסיבות רבות ושונות. אני מציע להמשיך בבירור כפי שהומלץ ולא להכנס לחרדות מיותרות. אנא עדכני אותנו בתוצאות הבירור.
כל טוב ובהצלחה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוכפי שד"ר איתן אוריאל ציין הסימפטומים יכולים לנבוע ממגוון סיבות. אני שמח לקרוא כי יש לך בקרוב פגישה עם נוירולוג שיבחן אותך ואני מקווה שיוכל גם במהלך הפגישה להסביר כיצד רואה את מצבך ומהם הבדיקות שעלייך לעבור.
קשה לדעת, ודאי דרך האינטרנט, אם תסמינים נובעים מלחץ וחרדה. אך כן אוכל להגיד שרוב הפעמים חרדה ולחץ מעצימים סימפטומים שקיימים, כך שאם תצליחי להיעזר בתמיכה ולבצע פעיליות להסחת הדעת, סביר שתרגישי טוב יותר.
את נמצאת בשלב בו קיימת חוסר ודאות רבה ותגובתייך הן נורמליות (הלחץ, החרדה, חוסר הריכוז, מחשבה על מקרים גרועים וכדומה). במידה ו
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני מבינה אותך ומצטערת שזה יצא ככה ואני באמת איתך בחוסר ודאות ויכולה לנחם ולספר
שכשלי גילו את הטרשת- הכל הפך להיות יותר קל-ברגע שיש לזה שם הכל הרבה יותר קל, יש טיפולים ,
ומצב של חוסר וודאות שיוצר חוסר שליטה בהחלט קשה.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושלום רותם
תודה רבה על תגובתך, כי אני מאמין שהשמעת קול דומם בקהילה, כזה המייצג ורלוונטי להרבה חברים שבחרו לא להשמיע אותו. הקהילה והפורום פתוחים לכל מי שמביע נכונות להצטרף אליו ולהירשם ובניהם גם כאלו שרק בתחילת הספקות לתהליך האבחנה שאולי בעתיד יוביל לטרשת נפוצה. אני רואה שמבין השורות נשמע כמה נוראית היא המחלה ועד כמה לא רוצים להיות שייכים למקום בו רוב האנשים עם טרשת נפוצה נמצאים ולכן ניתן לפרש זאת כחוסר רגישות.
אני חושב שכקהילה עלינו להגיע לאיזון שגם מקבל וגם שומר. כלומר, מצד אחד להעיר כאשר יש אמירות שיכולות להתפרש כפוגע
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני שמחה שהבנת את זה ככה, זאת באמת הייתה כוונתי
וכמוך גם אני מקבלת אנשים שבאים לקבל תמיכה בתקופות לא קלות.
תודה לך ולכולם.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוטלי - לפני הנוירולוג את צריכה עזרה עם החרדה. אני חושב שגם הרופא משפחה יכול לעזור עם זה. טרשת נפוצה היא בהחלט מחלה עם נוכחות, וכדאי להגיע לנוירולוג ברמת לחץ קצת יותר נמוכה. דרך אגב, בתור חולה במחלה נראה לי שאת מתארת הרבה סימפטומים שיכולים להיות שייכים לדברים אחרים.
ערן- "כשלים אמפתיים"???? אנחנו בהחלט מקבלים אך גם שומרים. ממש שומרים חזק בצורה ויג'ילנטית - כוחנית ותקיפה - כשמערערים על העובדה שאפשר לחיות חיים מלאים טובים ויפים עם טרשת נפוצה. וחברי הקהילה יקבעו מהו האיזון הנכון בין המקבל לשומר.
"כשלים אמפתיים"???? אחד הביטויים היות
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושלום טלי,
ישנה חשיבות לאמון שאת נותנת בנוירולוג שלך ולהתרשמות שלך ממקצועיותו. במידה ויש לך ספקות אני ממליץ לגשת (עם כל החומר הרפואי כמובן) לחוות דעת נוספת. אני נתקלתי במקרים בהם סימפטומים כמו שלך נבעו מחרדה, אך יש צורך לשלול בעיה רפואית אחרת שמסבירה אותם, גם כדי שלא נפספס מחלה וגם כדי שתוכלי להתמקד בטיפול בחרדה.
לאחר חוות דעת נוספת, וכמובן תלוי בהמלצת הנוירולוג, במידה ויאושש את ההנחה שמדובר בחרדה, אז מומלץ לפנות לפסיכאטר להערכה וטיפול. במקרים כאלו מומלץ השילוב בין טיפול תרופתי שנותן הפסיכאטר לטיפול פסיכולוגי (בשיחות).
אם עליי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוטלי שלום,
אני רק רוצה לומר שגם אם תאובחן אצלך טרשת-נפוצה, זה לא סוף העולם. נכון, יש חרדות וחששות וכולנו עברנו את זה, אבל אחרי תקופת מה את לומדת לחיות עם זה. אני אובחנתי לפני 11 חודשים. חצי שנה הייתי בשוק, חרדות, דאגות ומה לא. אבל עם הזמן אני מודה לאלוהים יום-יום שהפגיעה בי היא מינורית (יחסית לסיפורים אחרים שאני שומע), שיש תרופה שמרסנת את זה (לא חוויתי התקפות מאז התחלתי את הטיפול), שיש קהילה תומכת ועוזרת ושיש כ"כ הרבה מידע ברשת שאני קצת "מרצה" לנוירולוג שלי קצת על המחלה (לא שהוא לא יודע, אבל הוא מכבד את סקרנותי הטבעית).
מה שזה לא
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו